כשהייתי אני לא הייתי

בספר ביכוריו משמיע אידו גרוסמן ניגון רב-עוצמה וחריג מאוד בתעוזתו: ניגונו של משורר הומו שגדל בחברה דתית, המשתף את הקוראים בלבטיו ובייסורי נפשו, ויוצק במילים ברורות את תשוקותיו ואת אהבותיו. גרוסמן כותב בגילוי לב מרגש ובכנות כובשת על דרך החתחתים שעבר בניסיונו לגשר בין הקהילה והמשפחה שבתוכן התעצב לבין הדרך שאליה נשא אותו ליבו.

עולם המושגים של גרוסמן הוא יהודי מאוד גם כאשר כותב על ענייני חולין מובהקים, והרקע הזה בא לידי ביטוי מבורך באוצר המילים העשיר שלו, הנסמך על המקורות היהודיים הקלאסיים.

אידו גרוסמן משמיע בספרו קול אמיץ וייחודי, המוסיף נדבך מרתק למקהלה המגוונת של המשוררות והמשוררים הלהט"בים, של השירה ה"אמונית", ושל השירה הישראלית בכלל.  

דורי מנור

עורך הספר