לאום ולא לאום

במשך שלושים ימים שרויים היו האנשים שבערבות מואב באבל לאומי. היה זה בשנת 2488 (1272 לפנה"ס), ועם העבדים, שנחלץ רק 40 שנים קודם לכן מהדיקטטורה של פרעה, ביכה מרה את מותו של המנהיג הגדול בתולדות העם היהודי: משה רבנו. כעת, כשהם בשעריה של הארץ המובטחת, מתייצב מנהיג חדש בראש המחנה – יהושע, משרתו של משה האגדי, ובנקודה הזו בדיוק מתחיל סיפורנו.
"לאום ולא לאום" מתמקד בדרמה החברתית שמאחורי האירועים המתרחשים במהלך הכניסה לארץ החדשה: היא נעה מאכסנייתה אפופת העשן של רחב, דרך מערת מסתור, שבה נחבאו חמישה מנהיגים כנענים גדולים; היא עוקבת אחרי הטרגדיה בכיבוש העי, ותוהה אם ילדיו של "הפושע הישראלי הראשון" נשרפו כעונש על חטאיו. גם דרמת המלחמות הגדולות במלכי הדרום והצפון נפתחת מחדש, ובמהלכה עולה השאלה: מה בדיוק התרחש באירוע הקפאת השמש בגבעון?
בין האירועים המרתקים נרקם הלאום הישראלי החדש, הנושא עמו בשורה מונותאיסטית לעולם הפגאני העתיק. "בארץ ישראל קם העם היהודי", מתברר, מעולם לא היה רלוונטי יותר. לצד זאת נקרע העם החדש בדילמות חברתיות טעונות, הדורשות איזון, בין יצירת לאום מגובש לבין הצורך בשבטיות וקבוצתיות על מנת לשמר חברה בריאה ורב-תרבותית.
אליעזר היון, בוגר ישיבות ליטאיות, הוא ד"ר לסוציולוגיה ועיתונאי באתר ynet. ספריו הקודמים – "מלך ולא מלך", "נביא ולא נביא", "שופט ולא שופט", ו"עם ולא עם" – זכו לשבחי הביקורת.