לא מקומית

"לכי אליה," אני שומעת את קולו הרך מתחנן, "רחמנות על הילדה".מה קרה מסרבת אמי, שסיימה לאכול ונשענה במרפקיה העגולים על השולחן, תוך שהיא מנקה את פיה בקפדנות משיירי אוכל בלתי נראים, ומבליעה אל מפית הנייר הדק חיוך קל, מנצח, של שמחה לאיד. "אפשר לחשוב שכל האניות שלה טבעו בים".