להביט במאכלת

כיצד מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם? אילו דימויים יכולים לייצג את ריח הדם הלופת לפתע את קנה הנשימה שנים לאחר שהסתיימה המלחמה? מאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא ממש מולנו ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים, ליד החווה הסינית?

להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנוע התיעודי הישראלי. במסע שמשלב אמנות, היסטוריה, מיתוס ופסיכולוגיה נחשף לפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאו לאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות, פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום הלוחמים שחזרו משדה הקרב.

טלטלת הקרבות וקִרבת מוות כמעט אינן מניחות מילים או דימויים הולמים. הספר חוקר כיצד למרות זאת יוצרי הקולנוע התיעודי בישראל מישרים מבט אל הפצע הסמוי של המלחמה, מנסים להשליט סדר אסתטי בממשי הטראומטי וליצור מראות וצלילים שיתארו את מה שכּה קשה לתאר.

זהו סיפורם של סרטים ייחודיים ומכאיבים, אשר מעצבים את זהותנו ומשרטטים את גבולות האֵבל והזיכרון, החולשה והחוסן של החברה הישראלית. על אף הרצון להסיט את המבט, סרטים אל הקוראים לנו להתבונן בנפגעים, לשמוע את עדויותיהם ולחתור לתיקון.