לפעמים הבית הוא רוצח

קיץ לוהט. שריפת קוצים מאיימת להגיע אל בתי יישוב בגליל, שבומתגוררים אורי ונעמה. הוא מוזיקולוג והיא פסיכולוגית. האש המגיעה סמוך לבית העלמין הצבאי, שבו טמון בנם - שספק התאבד, ספק נהרג בתאונת דרכים, במהלך שירותו הצבאי - מלבה בהם את הכאב ששכך מעט. כל זאת מתרחש, ערב נסיעת או שמא מנוסת הבת לטיול ארוך, שבו תחקור בין היתר את זהותה המינית. בקצב פנימי מדוייק ובגוון השפה הצלול והייחודי לו, מלווה צימר את סיפור התפוררותה של המשפחה, שיחידיה מבקשים לגעת ולהשתייך, אך נסים זה מזה פעם אחר פעם, כפי שכותבת הילדה לאביה, "לפעמים הבית הוא רוצח שיש להמלט ממנו. סלח לי אבא".