לצאת ממצרים ולחזור

"עַכְשָׁו אֱלהִֹים מַרשָׁה
לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַת שׂוחָֹה.
אֱלהִֹים מְכַוֶּנֶת עֲבוּרֵךְ אֶת זִרמֵי הָרוּחַ
כָּךְ שֶׁלְּעולָֹם לאֹ תִּצְטָרכִי שׁוּב לְהִתְחַנֵּן לָנוּחַ.
זֶה פָּטֶנְט מְקורִֹי שֶׁלָּהּ, זֶה מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי רָגִיל,
הַעֲרִיצִי אותָֹהּ בְּחִבָּה, סִגְדִי לְפָנֶיהָ בְּגִיל."

"לצאת ממצרים. ולחזור." הוא ספר השירה השני של שז. קדם לו "ריקוד המשוגעת" שהיה פורץ דרך בישירותו, בעזות המבט ובאומץ המבע. הוא התאפיין בניסוח תקיף ובוהק של ילדות בצילם של הורים מתעתעים ומתאכזרים והשתקפותם בעולם הבוגר של המשוררת.
"לצאת ממצרים. ולחזור." נובט מתוך אותם מוטיבים, ומצמיח מתוכם עולם פנימי חדשני, צבעוני, מלא דמיון והומור מצטלצל, פרוע.

שז מתבוננת בכנות מפוכחת ובאירוניה חדה על יחסים אינטימיים, שבהם אי אפשר להפריד את האלימות מהאהבה, על יחסים חברתיים ופוליטיים, שבהם לא ניתן להפריד את ההזדקקות מהאיבה. היא משרטטת ביד אמן, את המפה המפותלת של המסע אל עבר הגאולה והחזרה העיוורת, הבלתי נמנעת, שוב ושוב, אל נקודת ההתחלה.
היא פורשת בפנינו דיאלוג, מלא הומור, בהיר, נוקב ויחודי מאין כמותו, עם אלוהים.