מבעד לעינית השען

"במרדף משום מקום אחד למשנהו מניח הזמן לטפטף במיליוני החדרים של הזיכרון האנושי המצומצם כמה טיפות נוגהות של זיכרון. וכשהן צפות ועולות בדמות תמונות, כבר איננו יודעים אם חיינו אותן באמת, או שהמצאנו אותן" בצבעים עזים ובכנות נוקבת מגולל הסופר אלכסנדר שפיגלבלאט פרקים עשירים משנות ילדותו ונעוריו. שנת 1941  היתה לו, למשפחתו ולקהילתו מעבר חד מן האידיליה המדומה של החיים בעיירה יהודית טיפוסית בבוקובינה אל שנות הגלות האכזרית בטרנסניסטרייה, האזור שאליו גורשו המוני יהודים מרומניה. המחבר פורס את שני הפרקים הגורליים האלה בחייו מתוך התבוננות מפוכחת, הנמנעת מן הערגה הסנטימנטלית ועם זאת חדורה באמפתיה עמוקה לעולם אנושי שהוא היה חלק בלתי נפרד ממנו. אלכסנדר שפיגלבלאט, המשורר המעודן ביידיש שהגיע לשיא כוחו היצירתי בשנות חייו בישראל, מצליח לשחזר בפרקים אלה בפרוזה את העבר הכואב על כל מורכבותו – גם את התושייה ואת יכולת ההישרדות של המוני המגורשים שנדונו לכליה אטית וגם את חולשותיהם בשעות מבחן כבדות מנשוא. הדילמות הקשות שבפניהן עמדו יום יום קורבנות הגירוש קמות לתחייה בספר זה בדיוק מצמרר.