מגדל של קוביות בניתי קטנטנים קרטון

לַפָּרָה יֵשׁ עֵגֶל.
לַתַּרְנְגֹלֶת יֵשׁ אֶפְרוֹחַ.
לַסּוּסָה יֵשׁ סְיָח.
וּלְאִמָּא יֵשׁ יַלְדָּה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ!

מִי לֹא מַכִּיר וְאוֹהֵב אֶת מִגְדָּל שֶׁל קֻבִּיּוֹת בָּנִיתִי, סִפְרָהּ הַקְּלָאסִי שֶׁל דְּבוֹרָה עוֹמֶר.
אָנוּ שְׂמֵחִים לְהַגִּישׁ לָכֶם מֵחָדָשׁ אֶת הַשִּׁירִים וְהַסִּפּוּרִים הַמַּקְסִימִים, שֶׁכֻּלָּנוּ גָּדַלְנוּ עֲלֵיהֶם, בִּשְׁלוֹשָׁה סִפְרֵי קַרְטוֹן קְטַנִּים וְנוֹחִים לִקְרִיאָה, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרֶיהָ הַמְּקוֹרִיִּים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁל נוּרִית יוּבַל.