מוות לסירוגין

נגן צ´לו רווק, כלב נבון בעל מחשבות וחלומות, ואשה יפה כבת שלושים-ושש או שלושים-ושבע, הם גיבוריו של רומאן זה, שהוא עוד גילוי מפתיע של כוש-ההמצאה הבלתי-נדלה של סאראמאגו. האשה חותמת על מכתביה "מוות"; ואכן בשפות רבות המוות הוא באופן מובהק אשה.

באחד בינואר אף אלד לא מת בכל רחבי המדינה הקטנה. לא ממחלה, לא מתאונה, לא מהתאבדות מוצלחת, ואף לא מסתם מוות פתאומי. ולא שאין פצועים, חולים, אנשים בתרדמת. אבל הם נשארים בחיים תלויים-ועומדים. הימים חולפים, והאנשים ממאנים למות, כאילו חריקת המספריים החותכים את פתיל החיים שבתה ממלאכתה. אושר חדש מציף את המדינה; האנושות זכתה בחופש לחיות. חלומה הגדול ביותר - להתגבר על העריצות הכי שרירותית בחיי אנוש, זו של קטיעת החיים, ולהינות מחיי נצח - התגשם והפך להיות נכס שווה לכל נפש.
אך השמחה לא מאריכה ימים. בעצם, המדינה שקועה בצרות עד צוואר. משבר המוות, היעדרו של החופש למות, מתברר כעריצות גדולה פי כמה. מוטב כבר למות ולא גורל כזה. די לחשוב על הצרות של הכנסייה, שבלי מוות ובלי תחייה אין משמעות לקיומה. ומה על כל עובדי ענף הקבורה, שחומר הגלם שלהם נשלל מהם באכזריות. שלא לדבר על החברות לביטוח חיים, הפושטות את הרגל; על בתי החולים ההולכים ונסתמים בהיעדר תחלופה של גוססים; על בתי גיל הזהב המתמלאים יותר ויותר בזקנים לנצח. המדינה תצטרך לשלם קצבאות למיליוני זקנים שמספרם יגדל בטור גיאומטרי.
במדינות השכנות שוררת הנורמליות: אנשים מתים. לכן משפחות מן המדינה המוכה הזאת, המבקשות להשתחרר מעול יקיריהן שחייהם תלויים-ועומדים, מתחילות לפרוק את חסרי-הישע מעבר לגבול. גנבת הגבול בלתי חוקית בעליל, והמאפיה החדשה חוגגת את הגדול במבצעיה, מבצע הובלות חשאי ומתמשך, לרווחת הממשלה המעלימה-עין...
עד שכעבור שבעה חודשים מגיעה הישועה: מוות חוזרת. אבל לא בברוטליות כמו קודם, אלא בהתחשבות. מעכשיו יקבלו האנשים באמצעות הדואר מכתב סגול, המקדים ומודיע להם על מותם בעוד שבוע, כדי שיהיה להם זמן סביר להסדרת ענייניהם. אולם לאור הייאוש והחרדה של מקבלי ההתראות, כבר מוטב מוות פתאומי. מכתב סגול אחד כזה חוזר במפתיע אל מוות שלוש פעמים, מבלי שנפתח. היא הולכת לברר איך זה ייתכן, ומקווה למצוא דרך למסור את המכתב לנמענו. הסיפור הממשי ייפתח כשמוות תתחיל לפתע לחוש רגשות מוזרים. והיא הדמות שתזכה לאהדתנו בספר.
כל הרומאנים של סאראמאגו מציבים במרכזם איזו שרירות כובלת, מאובנת, עריצה - אשר מולה מפציעה חתרנות של רצון חופשי; ממריאה חירות אנושית המושגת באמצעות רגש והומניות. אבל ב´מוות לסירוגין´ נטרפים הקלפים באופן פרדוקסלי. הניגודים מחליפים שוב ושוב צדדים: מהי השרירות העריצה, ומה מפיח החיים את משמעותם ואת טעמם?