מכתבים לבתיה מהדורה חדשה

לציון כהן סוף־סוף טוב. אמנם המשפחה שלו גרה בבית שאן, אבל חיפה הפכה לבית החדש שלו. ועכשיו יש לו מטרה חדשה: להביא לחיפה גם את בתיה, החברה שלו. אם משפחת שרוני תסכים לקחת גם אותה לבית שלה, הכול יהיה מושלם באמת. ככה לפחות ציון מרגיש. אבל נראה שבני משפחת שרוני חושבים אחרת. עם תינוק חדש בבית, פתאום לאלימלך וצילה שרוני כבר אין זמן וסבלנות, וציון מתחיל לחשוד שאולי הוא לא לגמרי שייך לשם. האם התחושות שלו נכונות? ואולי הוא סתם מדמיין דברים?