מלחמה

"וְהָאֲנָשִׁים סִפְּרוּ – / הֵם יָצְאוּ אֲפוּפֵי מָוֶת, / עֲטוּיִים חֹשֶׁךְ נֶחְנָקִים בְּאֵלֶם. / הַמִּלִּים הוּבְאוּ אֲלֵיהֶם לְדַבֵּר בָּהֶן – / מֶרְחָב מוּגָן דִּירָתִי וְרַחְפָן וְיָדִית שֶׁל מָמָ"ד / וּמְחַבְּלִים וְקִיקְלוֹפִּים קִיקְלוֹפִּים / וְצַהַ"ל נֶעֱדַר, וְאֵימָה... / וְהַזְּמַן נִפְרַשׂ וְהִתְכַּוֵּץ הִתְעַרְבֵּל כְּמוֹ בֹּץ. / שָׁעוֹת הֵם רָקְדוּ שָׁעוֹת בְּשֶׁמֶשׁ הַלַּיְלָה, / הֵנִיפוּ יְדֵיהֶם לַשָּׁמַיִם / בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ שֶׁל הַשָּׂדֶה הֶעָצוּם / וְשָׁרוּ וְשָׁרוּ רָקְדוּ רִחֲפוּ / בְּהַלְמוּת הַמּוּסִיקָה וּפְנֵיהֶם בָּהֲקוּ זָרְחוּ / הִתְנַשְּׁקוּ הִתְחַבְּקוּ וְצָחֲקוּ וְעֵינֵיהֶם נָצְצוּ / וְהָיוּ נִבְעָרִים וּמְאֻשָּׁרִים / עַד שֶׁרֵעִים נֶהְפַּךְ וְקָם נֶגְדָּם / וְהַמּוּסִיקָה נָדַמָּה לְפֶתַע / וּשְׂדֵה הַמְּחוֹלוֹת הִתְכַּסָּה גּוּפוֹת וְדָם / וּשְׁרִיקוֹת אַזְעָקוֹת הִקִּיפוּ אוֹתָם אֹדֶם / פַּרְפָּרֵי דָּם קַטְלָנִיִּים."

ספרה החדש "מלחמה" של המשוררת האהובה והמעולה מאיה בז'רנו הוא סוג של פואמה רחבה בת שני חלקים: החלק הראשון הוא תגובה סמנטית רגשית עכשווית מחזורית ופואמטית לאסון שבעה באוקטובר ולמלחמה שבאה בעקבותיו. הזעזוע מן המצב האלים של אישה יוצרת הומניסטית ניכּרת כאן בלשון השירית האחרת של בז'רנו. כפי שהיא עצמה כותבת בתחילת הרצף: "המלחמה שעליה כתבתי כאן פרצה ב-7 באוקטובר. לא הייתי באזור האסון בעוטף עזה ובפארק רֵעים, שם נערכה המסיבה הגדולה של 'נובה', וכל העדויות ששמעתי הן מתוך ראיונות בטלוויזיה הישראלית, צילומים של אנשים שהיו שם וניצלו והעיתונות. זאת תגובת מחשבה ותגובת בטן מקורית של משוררת מנוסה.

החלק השני יש בו מֵמד של פרספקטיבה היסטורית ומיתית. זהו מחזור של שירים בפרוזה שפורסם גם בעיתון "הארץ" ובז'רנו נותנת לו כותרת משנה הסבּרית בזו הלשון: "ימי מלכות בית חשמונאי בארץ ישראל בעקבות ספרו של משה שמיר 'מלך בשר ודם'". לא לחינם מחברת המשוררת את השניים כי היא רוצה לרמוז לנו שמא גורלנו ומצבנו החברתיים הפוליטיים וכמובן גם האישיים יהיו לבסוף כמו של מלכות בית חשמונאי שאנו יודעים על פי ההיסטוריה שלא החזיקה מעמד בתוך המרחב העוין שלנו, כי לא השכּילה להשתלב בו. ההתכתבות בין שני יוצרי מילה