מסות

ספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר זה של טקסטים על אוֹמנות וספרות שחיבר מרסל פרוסט לפני שהתמסר לכתיבת הרומן בעקבות הזמן האבוד, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם התגלו בעיזבונו.

מאמרים ומסות יפהפיים אלה הם הרבה יותר מביקורת על אומנות התקופה או הערות על יצירות העבר. פרוסט מהרהר בהם על המהות העמוקה ביותר של האומנות עצמה ועל מקומה בחיינו; על היחס שלנו ליצירות אומנות כקוראים, צופים ומאזינים ועל הרגשות שהאומנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות. מבעד למופעיו המגוונים והשונים של מעשה האומנות מתגלָה האחדוּת השירית שבבסיסו, זו החושפת את החיבור הסמוי בין תופעות החיים: בין האנושי לדומם, בין ההווה לעבר, בין היום-יומי לנשגב.