מסע באור אחרון

אהבה ונצח
פָּנַס הַלַּיְלָה צָבַע אֶת פָּנַיִךְ בַּלָּבָן
וּמָתַח אֲלֻמָּה עַד לִקְצֵה הַיָּם
אוּלַי כְּדֵי לְהַזְהִיר מִפְּנֵי נְפִילָה.

אֲבָל הָרוּחַ רִחֲפָה קַלָּה
הַצִּפֳּרִים נָחוּ מִמְּעוֹפָן,
הַמַּיִם לִטְּפוּ אֶת הַחוֹף
וּנְשִׁיקָה צֻיְּרָה בַּחוֹל.

פְּרוּעִים מֵאַהֲבָה
זָהַרְנוּ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהַיָּרֵחַ כָּבָה.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גִּלִּינוּ שֶׁהַנֶּצַח לֹא קָשׁוּר בַּזְּמַן,
הוּא יָכוֹל לַעֲבֹר מִפֶּה לְפֶה כְּאִלּוּ הָיָה דֻּבְדְּבָן.

יובל פז, תל אביב (1969) מורה לספרות בכפר הנוער אלוני יצחק ומדריך ארצי בפיקוח על הוראת הספרות במשרד החינוך. ספרו "תן למפלצות בשקט" (אבן חושן, 2013) זכה בפרס משרד התרבות למשוררים בראשית דרכם.