מרכבת הגיהינום לרכבת התקווה

"להיות כמו כולם" זה לשכב במיטה מחובר למכונת הנשמה כמו כל האחרים ששכבו לידי בחדר. "להיות כמו כולם" עבורי היה לשכב בחברת חולים נטולי יכולת דיבור, ממעטים בתנועה, עם צפצופי מוניטורים, מחוברים למכונות ההנשמה. תקופה ארוכה לא ראיתי אנשים אחרים, הם היו, אבל היו שקופים. הם התרוצצו וחלפו על פניי הלוך ושוב, אבל לא ראיתי אותם. הם דיברו ואוזניי נאטמו לשמוע. הם לא נראו כמו כולם. להביט ולראות לידי אנשים מחוברים למכונות הנשמה היה המראה הטבעי ביותר עבורי. בחברתם הרגשתי נוח כי "הייתי כמו כולם". הם היו בדיוק כמוני."

יאיר ומשפחתו עברו מסע סבל וייסורים ארוך ומייגע שהתחיל ביום שבו נודע לו על חוליו. המסע המטלטל עובר בין פחדים מבשורת איוב לנסיגות וקשיים, אך מכיל בתוכו גם נקודות אור, דוגמת חברים ובני משפחה שאהבתם ומסירותם התגלו בכל כוחם.

ביד אומן מוביל אותנו הסופר בין כל תחנות המסע, עד שהוא מסתיים בתחנה השישית, משם נשמעה צהלת הניצחון.

זהו ספרו השלישי של יאיר ליטביץ.

ספרו הראשון "צ - 817831" עוסק במלחמת יום הכיפורים מנקודת מבטו של מפקד בצריח הטנק.

ספרו השני "בשביליה" עוסק בדו־שיח מרתק ומלא תובנות עם ילדותו, ה"מארחת" אותו במחוזותיה.

יאיר הוא דור שני בארץ. נולד וגדל במושב מולדת, בן להורים ממייסדי המושב.

כל חייו היה נטוע עמוק בלב ליבה של ההוויה החקלאית, המוצאת את ביטויה גם בספר זה.

בעל כורחו, נאלץ המחבר לעקור עם אשתו מהמושב האהוב, ועל כך תקראו בספר הזה.