משיב הרוח 100 סתיו תשפו

"ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה."
(בבלי, שבת ל ע"ב)

קהלת הוא ספר רצוף ניגודים. הוא נע בין "וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים" ל"רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", בין "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" ל"מָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ". אלה הם קצות המנעד שבתוכו מתקיימים חיי אדם — התווך שבין שמחה וצער, ייאוש ותוחלת, תשוקת חיים ותשוקת המוות.

קהלת הוא ספר של התבוננות וחקירה, הנחות ובדיקתן. הוא מטיל ספק במובן מאליו תוך ניסיון לתת מענה לשאלת השאלות — מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

אל הגיליון שלפניכם הגיעו שירים רבים מאוד. קשה היה לבחור ביניהם, משום שכולם עסקו בשאלות היסוד של חיי אדם. שירים רבים התייחסו לעת המלחמה שאנו עדיין נמצאים בה; שירים אחרים נגעו בצער ובכאב הנורא הפוקדים כל חיי אנוש. השאלה על ערכם ופשרם של חיי אדם נכונה תמיד אך היא מתעצמת בימי מלחמה, הנוטה להדגיש עד כאב כל צד שבהם — באיזה צד נביט? באסון או ביופי? הרי גם בעת הזו עומדים החיים ביופיים, והבחירה בהם היא מעשה שבכל רגע.

גיליון זה בעקבות קהלת הוא חלק ממפעל "השירה והמגילה" של מַשִּׁיב הָרוּחַ והוא הגיליון המאה של כתב העת. קהלת הזהיר מפני ריבוי מילים וספרים — וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. ובכל זאת נטלנו לעצמנו חירות צנועה לבקש ממנו השראה למילים, לספרים ולחיינו שלנו.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

עֵת לָלֶדֶת         וְעֵת לָמוּת

עֵת לָטַעַת         וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ

עֵת לַהֲרוֹג         וְעֵת לִרְפּוֹא

עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת

עֵת לִבְכּוֹת        וְעֵת לִשְׂחוֹק

עֵת סְפוֹד          וְעֵת רְקוֹד

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים            וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים

עֵת לַחֲבוֹק        וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק

עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד

עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ

עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר

עֵת לַחֲשׁוֹת       וְעֵת לְדַבֵּר

עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא

עֵת מִלְחָמָה       וְעֵת שָׁלוֹם

שנזכה בקרוב לימי שלום,

אהובה ובַכֹּל