נבראת מתוך החשכה

כאבנים לחצות נהר

אַתְּ מַנִּיחָה אֶת הַמִּלִּים כַּאֲבָנִים

לַחֲצוֹת נָהָר,

אָמַרְתָּ.

נָהָר שֶׁל בְּדִידוּת, אָמַרְתִּי.

יוֹשֶׁבֶת בֵּין דַּבְּשׁוֹת גְּמַלִּים, צַעַר

מִכָּאן וּמִכָּאן,

הַשֶּׁקַע בֵּינֵיהֶן מְעַרְסֵל אוֹתִי לְרֶגַע

כְּמוֹ קִרְבַת יָדֶיךָ בֵּין שָׁדַי,

אַחַר כָּךְ קוֹלְךָ נָפוֹץ

כְּחוֹל נִבְהָל מִפְּנֵי רוּחַ

בין אם מדובר בשיר נוף, שיר הרהור קיומי, או שיר אוטוביוגרפי, בשירים האלה מהדהד קול נשי, שמשלב ממדים של עומק עם רוך והכלה. ב"נבראת מתוך החשֵׁכה" של עירית קינן כל שיר שונה מאוד מחברו, אך חוט השני המקשר אותם הוא התפיסה שלמרות העצב הרב ולעִתים הבדידות, למרות הציווי המייסר להֵישִׁיר מבט לתוך העוול והרוע, אפשר להתבונן ביפי העולם, ובעיקר להתנסות ולחוות אותו, החל מכוס קפה ברגע אקראי ועד זוגיות מתעצבת ופרידה מאנשים אהובים. לתת לתלמים של הזמן לחרוש בךְ קמטים. זה לא רק טבעי ונכון, זה לשד החיים עצמו, זוהי המהות. ולכן אני מתחבר כל כך לשירים הבאים כאן ברצף, דוגמה אהובה היא השיר הדיאלוגי שבינו לבינה "כאבנים לחצות נהר", המובא על גב העטיפה.

רן יגיל, עורך הספר

פרופ' עירית קינן עוסקת במחקר, כתיבה וצילום. פרסמה עד כה תשעה ספרים, שניים מהם זכו בפרסים. שירים וצילומים משלה פורסמו בכתבי עת, באתרים לשירה ובתערוכות. חברת מערכת "מֹאזנים". עומדת בראש המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במכללת סמינר הקיבוצים. הייתה דיקנית בית הספר לחינוך במכללה למִנהל, ולימדה באוניברסיטאות בארץ ובעולם. בצד העשייה האמנותית והאקדמית, היא שותפה פעילה ביוזמות לקידום צדק חברתי, דמוקרטיה וסיום הסכסוך. זהו ספר שיריה הראשון.