נינה הולכת

נִינָה שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה. הִיא תִּינֹקֶת.
"הֵי, נִינָה," קוֹרֵא לָהּ הַדֻּבּוֹן מֵהַמַּדָּף,
"בּוֹאִי נֵצֵא הַחוּצָה וְנֹאכַל שָׁם דְּבַשׁ וְגַרְגְּרִים."
טֶמְבֶּלוֹן, חוֹשֶׁבֶת נִינָה, אֲנִי עוֹד תִּינֹקֶת. תִּינֹקֶת לאֹ יְכוֹלָה לָלֶכֶת.