סבא השמן וסבא הרזה

סַבָּא הַשָּׁמֵן וְסַבָּא הָרָזֶה הֵם טִיפּוּסִים שׁוֹנִים לְגַמְרֵי. הָאֶחָד תָּמִיד מְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת, מַמְצִיא סִפּוּרִים, וְהַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ הִיא כְּמוֹ עָנָן שֶׁל קַצֶּפֶת. הַשֵּׁנִי אוֹהֵב דְּבָרִים קְבוּעִים, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מַחְשָׁבוֹת רְצִינִיּוֹת וְאֶצְלוֹ לֹא אוֹכְלִים שְׁטוּיוֹת. וְכָכָה הַנֶּכְדָּה שֶׁלָּהֶם אוֹהֶבֶת אוֹתָם, וְנֶהֱנֵית לְדַלֵּג בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. אֲבָל יוֹם אֶחָד הַסַּבָּאִים שֶׁלָּהּ מַתְחִילִים לִהְיוֹת דּוֹמִים פִּתְאוֹם. אֵיךְ זֶה קוֹרֶה? וְהַאִם הִיא תַּצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לַחְזֹר וְלִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ פַּעַם — כָּל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד?   
הָעִתּוֹנָאִית וְהַסּוֹפֶרֶת לִיהִיא לַפִּיד, מְחַבֶּרֶת רַב־הַמֶּכֶר לַחַשׁ הַקְּסָמִים, הִיא הַנֶּכְדָּה הָאֲמִתִּית שֶׁל סַבָּא הַשָּׁמֵן וְסַבָּא הָרָזֶה. הַרְבֵּה שָׁנִים הִיא סִפְּרָה עֲלֵיהֶם לִילָדֶיהָ, וְעַכְשָׁו הִיא מְסַפֶּרֶת עֲלֵיהֶם גַּם לָכֶם, בְּגַעְגּוּעַ וּבְאַהֲבָה.  יִזְהַר כֹּהֵן, בְּאִיּוּרָיו הַנִּפְלָאִים וּמְלֵאֵי הַחָכְמָה, יָצַר שְׁתֵּי דְּמוּיוֹת שֶׁיַחַד הֵן כָּל הַסַּבִים שֶׁבָּעוֹלָם.