סדקים מתפרצים

גלים גלים

גַּלִּים גַּלִּים שֶׁל יַם הַחַיִּים טְבוּעִים בְּגוּפִי

וַאֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת: גַּלִּים שָׂאוּנִי, עַל גַּב סְפִינָה

שָׂאוּנִי, מְחֻבֶּקֶת, מְחֻיֶּכֶת, צוֹפָה בְּתוֹדָה

בְּיַם הָאַהֲבָה, שָׁקֵט גּוּפִי, הֶחָזֶה נוֹשֵׁם

וְהָעֵינַיִם שְׂמֵחוֹת

שיריה של מירי מונק עוסקים בחיים בגיל שמונים ומעבר לו, על כל כאביהם ושמחותיהם. משוררים טובים ורבים (מאלה שזכו להאריך חיים, כמובן) נדרשו לכך, אבל דומה שבשיריה של מונק יש רעננות מיוחדת, כובשת לב, שנובעת מכנותה ומנכונותה להשתנות: קודם כל עם השנים החולפות ומתוכן, אבל גם מרגע לרגע: לנוע מפחד לתקווה, מחשבון נפש להתרסה, מכמיהה ליאוש, ואז בדרך חזרה – מתחושת קלקול לריפוי ותיקון.

ערכתי את שיריה של מירי מונק באהבה ובהשתאות. יכולתה להעמיק אל תוך הקושי והכאב בלי לשקוע לפתוס, ולהתנחם בלי לשקוע בפנטזיה או מתיקות יתר, העניקה לי תחושה נדירה של הכרת טובה וריחוף. יש בשירתה שלך מונק איזון מיוחד במינו בין עדינות לענייניות, רגישות לשכל ישר, ובין ריאליזם חסר פשרות לרצון עז לחיות ולשמוח למרות כל המכשולים.

אלי הירש

מירי מונק, ילידת טורקיה, עלתה לארץ בת שבע, גדלה בהדר יוסף ועברה לקיבוץ נירים בגיל עשרים.