עגור וגעגוע

מַמָּשׁ עוֹד מְעַט תִּפְרֹשׂ לַהֲקַת הָעֲגוּרִים כָּנָף וְתִנְדֹּד לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. כֻּלָּם חוּץ מֵעָגוּר אֶחָד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הָאֲגַם שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ. הוּא מַחֲלִיט לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר עִם אַרְנָב, שְׁנֵי צְפַרְדֵּעִים וְצָב, וְהֵם מְאָרְחִים לוֹ חֲבֵרָה. אֲבָל לְצַד הַחֲבֵרִים נִשְׁאַר עִם עָגוּר גַּם הַגַּעֲגוּעַ.
סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל חֲבֵרוּת וְשַׁיָּכוּת, עַל אֲגַם יְפֵהפֶה וְעַל בַּיִת.
רַקֶּפֶת זִיו־לִי הִיא סוֹפֶרֶת זוֹכַת פְּרַס אָקוּ"ם לְסִפְרוּת יְלָדִים וְנֹעַר. זֶהוּ סִפְרָהּ הַחֲמִישִׁי. מִסְּפָרֶיהָ לִילָדִים: אֵיזוֹ מִין חֲתוּלָה אַתְּ, יוֹסֵף? וְעֵצִים מְצַפִּים לְגֶשֶׁם.
עִנְבָּל אֶבֶן הִיא מְאַיֶּרֶת וּמְעַצֶּבֶת. אִיּוּרֶיהָ הַמַּרְהִיבִים מַצִּיגִים עוֹלָם מָלֵא פְּלִיאָה וְחִבּוּר עָמֹק לַטֶּבַע.