עדנת הגפן

בְּסִיר הַמְּמֻלָּאִים הַמִּתְמַלֵּא לְאַט
בְּפִסּוּק רַגְלַיִם,
כְּשֶׁגַּרְגְּרֵי אֹרֶז נוֹפְלִים מִיָּדַי אֶל הַשֻּׁלְחָן,
יָדַי מְגַלְגְּלוֹת ,
כְּמוֹ קוּבָּנִית מְיֻמֶּנֶת בְּמִפְעַל הַסִּיגָר.
וְעִם כָּל שִׁכְבַת עֲלֵי גֶּפֶן
אֲנִי רוֹאָה אֶת כָּל אֵלּוּ
שֶׁכְּבָר אֵינָן בְּעוֹלָמִי,
מִתְכַּנְּסוֹת לַהֲכָנוֹת עֶרֶב פֶּסַח.
)מתוך השיר "עדנת הגפן")
"העבודה על ספר זה היא עבורי סגירת מעגל, הזדמנות אחרונה לפרוע את חובי לנורית כהן ז"ל, שהכרתי בסדנת כתיבה שהנחיתי. הספר יוצא לאור בזכות השתדלותו של אביה המסור, אברהם כהן, שליקט פתקים ומחברות מעיזבונה העשיר והמגוון. ספר זה, שלא זכתה לראות בחייה, חולק לה כבוד אנושי וספרותי, להם היא ראויה.
הישירות מול החיים, עם ההומור העצמי והראייה הנוקבת היו סימני ההיכר שלה ושל כתיבתה.
בשירתה היא כואבת ושמחה כאחד, נעה בין הניגודים כאשר האינטליגנציה הטבעית שלה בולטת בכל שורה שכתבה. לא פעם מופנות לשונה הצולפת והביקורת שלה אל עוולות החברה וצביעותה.
היא הייתה אישה אמיתית עם איכויות נדירות המהווה לכולנו מודל לחיים ראויים לשמם. הבישול וההזנה היו הדרך שלה להעניק מעצמה לאחרים.
מי ייתן ויצירותיה המרשימות המובאות בספר זה – בשירה, בפרוזה ובציור – תזכינה לתשומת
לב ותהדהדנה בלב הקוראים".
סמדר שרת, משוררת ועורכת ספרותית
נורית כהן (נוסה) הייתה בת 48 בלבד, כשנפטרה בשנתה, בבוקר חג השבועות ב 31.5.2020- . ילדותה לא הייתה פשוטה – סוכרת נעורים, גוף שונה ובחירה לא ללכת לבית הספר. למרות מצבה הבריאותי הקשה היא שלטה בתחומים רבים: כתבה, ציירה, עיצבה, תפרה, בישלה, ניגנה ועוד.
בשנת 2013 הוציאה לאור את ספרה "חנות התבלינים של ברוך") סטימצקי( – סיפורים על ילדותה ועל חנות התבלינים של סבא ברוך ברובע א' באשדוד. בשנת 2007 הציגה במתנ"ס י"א באשדוד את תערוכת היחיד "עיניים" עם ציוריה בסגנונה הייחודי (אוצרת: מימי עזריאלי). בתחילת שנות ה-2000 כתבה במשך כמה שנים בלוג פופולרי ומצחיק תחת כינוי באתר תפוז.
אהבתה לבעלי חיים פיצתה אותה במידת מה על חלומה הבלתי ממומש: הבאת ילדים לעולם.
היא השאירה אחריה שירים, ציורים וזיכרונות, אך מעל הכול הותירה אהבה אין־סופית.