על לביאות אלמנות ועוד

החוקר, המשורר והסופר, דב בהט, יוצר ותיק ואיכותי, היודע להעמיד רומן ואף סיפורים קצרים על כּנם, מפרסם כעת את סיפורי החיות שלו תחת הכותרת: "על לביאות אלמנות – ועוד". בהט, כזכר אלפא טיפוסי, איש שעמד כל חייו, השנה ימלאו לו תשעים, במרכז העשייה והמחקר האקדמי כפרופסור שהוא גיאולוג בכיר ובינלאומי, מתמקד לא אחת בסיפורים על החיות כתיאור של מאבק הישרדות בטבע, החיים כ"תיאור של מאבק", כפי שקבע פרנץ קפקא בסיפורו האניגמטי, ולכן בהט מוקסם בעיקר מחיי האריות בכלל וחיי הלביאות בפרט. המלכים והמלכות עושים לו את זה. בולט כאן ביותר הסיפור המפותח בעל הטון הפמיניסטי "על לביאות אלמנות – ועוד".

אבל בהט בסיפוריו לא נשאר שם. בהמשך הספר לא ייצור רק אלגוריות של כוח משפחתי, עֶדרי וחברתי בעקבות הטורפים הגדולים מן האריה דרך הכריש ועד הדב, אלא יתמקד גם באינטימי יותר, דהיינו, סיפורים שבהם לא האלגוריה בין חיי החיות לחיי האדם עומדת במרכז, אלא דווקא הקשרים ההדדיים בין עולם החי לעולם האדם, המגע ביניהם בחיפוש אחר פתרונות למול פגעי הזמן והטבע, החלוף של כולנו. לפעמים הדבר בא באמצעות הומור קורצני כמו בסיפור "התוכי של חווה'לה", או הסיפור על הדוכיפת "הציפור הלאומית" שלנו, או באופן פסבדו מדעי חמור סבר כביכול כמו בסיפורים "הפילים של לורנס", המבוסס על מקרה אמיתי ומוּכּר ו"פינגווין וזוגתו".

נראה כי בהט כסופר מוכשר מוסיף כאן עוד נדבך לקורפוס הסיפורתי המתהוֶוה שלו. זה ספר מענג ושווה קריאה.

רן יגיל – מבקר, סופר ועורך