עמדה 52 קיץ 2024

בעיצומה של עוד מערכה צבאית בעזה, מודל 2024, בעיצומה של עוד מערכה בצפון, עם מאות אלפי עקורים ישראלים גם מהדרום וגם מהצפון, עם אלפי נפגעים, גם מהצד הזה וגם מהצד האחר, עם נזקים אקולוגיים ללא שיעור שישפיעו על כל האֵזור לדורות, אנחנו מזמזמים ללא חדווה יתרה את פיזמונו המדוייק של חנוך לוין "את ואני והמלחמה הבאה" ומהרהרים בכל האפשרויות המוחמצות לסיים כבר את הסיכסוכים המדממים האלה, בסיכוי לחיים נורמאליים. אנחנו ממשיכים ומזמזמים את פיזמונו של יענקל'ה רוטבליט "שיר לשלום", ותמהים מניין מגיעה אותה קלות דעת בלתי נתפסת לגבי קדושתם של החיים. דומה שהחברה הישראלית עומדת בפני כמה הכרעות לא פשוטות. כדאי גם לה להתנער מכמה קונספציות שהובילו אותה למצבה העגום בהווה.

אז למי יש כוח בתקופה שכזאת לספרות? דווקא עכשיו יותר מתמיד הספרות מעניקה לקוראיה סיכוי ותיקווה ריאליים ומונעת ראייה חד-ממדית של המציאות. גיליון "עמדה" 52 שואף להעניק סיכוי ותיקווה כאלה עם דפים פנימיים ובהם טכסטים מאת אריק א. ועמוס אדלהייט ועם תיק שירה 1 ובו שירים מאת משתתפים קבועים וחדשים: נורית כהנא, זיוה גל, אליעז סגל, יובל גלעד, סברינה דה ריטה, עמיר עקיבא סגל ורונית ליברמנש ורדי. דיון עקרוני על הפואטיקה של אהרן שבתאי מאת עמוס אדלהייט ודיון עקרוני על הפואטיקה של פול בולס מאת רן יגיל ממשיכים את המסורת של "עמדה" בהצבת עמדות פואטיות עקרוניות. תיק פרוזה 1 כולל פרקים וסיפורים מאת משה פינטו, עמיחי שלו, רמי סטוריסטיאנו, מאיה גוילי-מדר, רותי רום וירון אביטוב. פואמה דרמטית של לילי פרי מקדימה את תיק שירה מתורגמת הכולל את קתרין גלגהר בתרגום נורית כהנא, ושירים מאת ז'אן דוסת ואדוניס בתרגומה של רים ע'נאיים. תיק שירה 2 כולל את מתי שמואלוף, יהונדב פרלמן, מירה קדוש, מרדכי הרטל, הלל חפץ, חגית בת-אליעזר ועדי שמעון אלון (אלקלס). מחזה מאת רונן בלומברג ומסות של עופר חן על שלום רצבי וירון אביטוב על קאמי משלימות גיליון מגוון ועשיר.