קרח

קרח מאגד נובלות וסיפורים קצרים, הכתובים כמונולוגים. כל אחד מהם נמסר מתוך תודעתה של הדמות המרכזית בו.

כך למשל, בסיפור "בית" המתרחש בערב פסח, מתארת דליה, אישה מבוגרת ובודדה, את שגרת חייה בצל הגעגוע לילדיה החיים בחו"ל. ההזמנה להשתתף בארוחת החג אצל קרובי משפחה, מתבטלת במפתיע. בצר לה היא מפתה את בנם הקטן של השכנים החדשים לארח לה לחברה.

ציונה, גיבורת הנובלה "לעוף", המרותקת לכיסא גלגלים, מתגעגעת למטפלת הפיליפינית שלה, שנמלטה מפניה ומפני בנה. ב"תמונה" מתאר חייל המשרת כטבח בבסיס צבאי פתוח, את שגרת חייו הנעה בין ביקוריו בבית החולים שבו מאושפז אביו החולה, לבין המרדף שהוא מנהל, באמצעות המצלמה שלו, אחרי חברתו לשעבר המשרתת באותו בסיס.

חני, גיבורת "פתיתים לבנים", היא ילדה שמנה ובודדה המשמשת כשמרטפית של צחי, אחיה הקטן של חברתה הטובה. כל אחת מן הדמויות הללו נושאת עמה סודות מעיקים. כולן מנסות, כל אחת בדרכה, להסתיר מעצמן ומאחרים את הפגיעוּת, התוקפנות וחוסר האונים שלהן.

דנון נוטעת את סיפוריה בחצר האחורית של ישראל בת הזמן. כוחה מתגלה באופן שבו היא שוזרת בין החיים האינטימיים של הדמויות בסיפוריה לבין מארג עשיר של זיקות חברתיות ופוליטיות הפרושות על פני מרחב הקיום הישראלי העכשווי. ה"פוליטי" לא נוכח בסיפורים בגלוי, הדמויות בסיפורים השונים לא עסוקות בו, ועם זאת הוא מניע את מהלכי חייהן גם בלי שהן נותנות על כך את דעתן.

בסיפוריה מיטיבה דנון להבחין בין שגרות לשון שונות. העברית שבה היא כותבת דיבורית מאד ועם זאת רהוטה ומדויקת. הרגישות הבלתי מתפשרת שלה כסופרת התלבטה כבר בספרה הראשון. רונית מטלון תיארה את כתיבתה כמתאפיינת "ברגישות גדולה לפרטים, ביושר של מי שאיננו מצהיר לרגע על יותר ממה שאין לו בלשון או בעולם, ובעין שמצליחה ללכוד את המימד הדרמטי, המזעזע לעיתים, שבאפיזודות היומיום התפלות ביותר". הקריאה ב"קרח" מטעינה את דבריה של מטלון בתוקף מחודש.

ספרה הראשון של אפרת דנון, "דג בבטן" ראה אור במסגרת סדרת ספ ובשיתוף הספריה החדשה. הוא זיכה אותה בפרס נשיא המדינה בשיתוף האוניברסיטה העברית ליצירת ביכורים, לשנת 2005. דנון נולדה ברמת השרון ב- 1976. היא חיה ולומדת בלונדון.