שאריות חיים

אומרים שנשמה יודעת מתי היא תצא מן העולם. אני מרגיש את זה; כבר מנותק. היום איש אחד בא לבקר אותי. נרתעתי כשחיבק אותי, אני לא אוהב להתחבק עם אנשים זרים. הוא אמר לי, "אבא, אני ארי. אתה לא מזהה?" מאין הוא יודע שלבן שלי קוראים ארי? את ארי אני זוכר. רופא בכיר, אב לשלושה ילדים, נשוי לאהבתו הגדולה רוזה, מתחיל במסע שאין ממנו דרך חזרה. הדמנציה מכרסמת בתאי מוחו, והוא הופך לנוכח-נפקד בחיי אהוביו. כלפי חוץ הוא ככלי ריק, אך לבו עדיין סוער, כלוא במחלתו. אהובת נעוריו שחוזרת אליו, כאב הפרֵדה מבתו שנפטרה, הגעגוע להוריו שאינו מרפה ואיבוד כבודו הבסיסי – כל אלה גורמים לו סבל ושיברון לב. כשההווה מתפוגג עם התקדמות המחלה, נשארים רק זיכרונות העבר שמכאיבים יותר ויותר, ייאוש וכמיהה אל הבית. זהו סיפור מרגש על זקנה, שכול, אהבות ופרֵדות ועל אובדן המשמעות. הרשקוביץ תמר, אמא לשבעה ילדים, עובדת סוציאלית ומנחת הורים. עוסקת שנים ארוכות בתחומי החינוך והרווחה. זהו רומן הביכורים שלה.