שפה של אמפתיה

למונח ”אמפתיה” היסטוריה קצרה מאוד (קצת יותר ממאה שנים), חן למפרט אך למרות גילו הצעיר, הוא מפגין נוכחות מרשימה במחקר, בשיח הציבורי ובשפת היום־יום. בחינה היסטורית של התפתחות הביטוי ”אמפתיה”, תגלה שהוא התפתח ממונח בעל משמעות ספציפית צרה מתחום החוויה האסתטית, למושג רחב מרובה משמעויות וייחוסים: כיום אמפתיה היא מושא לחקירה פילוסופית, שמזהה אותו עם האפשרות להכרת־האחר; לניתוחים סוציולוגיים שרואים באמפתיה בסיס להתנהגות פרו־חברתית; למחקר פסיכולוגי שרואה ביחס האמפתי את האפשרות לשיתוף רגשי ואינטראקציה עם הזולת; לחקר המוח שמנסה לחשוף את הבסיס העיצבי של החוויה האמפתית; ובמקביל לכל אלו, האמפתיה מוצגת בתרבות כיחס בינאישי בעל משמעות מוסרית, כאידיאה שיש לשאוף אליה, כתכונה המצביעה על אנושיותנו ועל התקווה לעתיד טוב יותר עבורנו ועבור זולתנו.
בספר הנוכחי, מציע הפילוסוף חן למפרט, ניתוח בקורתי וסקירה נרחבת של מופעים שונים של האמפתיה בתרבות ובמחקר, על שלל התיאוריות, העמדות והויכוחים האקדמיים־מדעיים שמאפיינים אותם; לצד אלו, מציג למפרט את עמדתו המקורית, אשר מחד, ממשיכה את המסורת הפנומנולוגית בזיהוי האמפתיה כ”הרגשת מצבי־הנפש של האחר”, אך מאידך, מתעקשת על האיכפתיות, כמאפיין מרכזי של החוויה האמפתית; עמדתו של למפרט נסמכת, בין השאר, על תובנות ייחודיות מתחום הפילוסופיה של הלשון, ומזהה את אתיקת־האכפתיות, כמייצגת החשובה של ”כניסתה של האמפתיה לשפה ולתרבות”.