שתי נשימות מחוץ לעצמי

הקורבן הראשונה

הָנִיחוּ לַמָּוֶת הַשָּׁחֹר, הָנִיחוּ לַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה,

הָנִיחוּ לְשִׁטְפוֹן הַבִּירָה, שֶׁיִּקְדְּחוּ וִילַחֲכוּ וְיָצִיפוּ

אֶת פְּנֵי הָעִיר, אֶת טַבּוּרָהּ, אֶת עֶרְוָתָהּ.

הֵן אַחֲרִיתָם יְדוּעָה מֵרֵאשִׁיתָהּ:

בַּמַּרְתְּפִים תִּלָּכַדְנָה מְשָׁרְתוֹת שֶׁבְּמוֹתָן הָאַלְמוֹנִי

תְּצַוֶּינָה אַנְדַּרְטָה.

"...בְּאֶצְבְּעוֹת עַכְּבִישָׁה, בְּעֵינֵי בִּצָּה, בִּשְׁרִיקַת נְשִׁימָתָן שֶׁל הָאוֹבְדוֹת בְּדַרְכָּן, בְּדוּמִיַּת הַמִּתְנַשְּׁפוֹת אֶל סוֹפָן".

'שתי נשימות מחוץ לעצמי' הוא ספר ביכורים נועז ומפתיע, זיקוקין דינור של מקוריות ועוצמה. שיריה של אורית צמח חדשניים הן מבחינה תמטית והן מבחינת המורכבות הלשונית, המוזיקליות והמטפורות הרעננות. רבים מהם מאתגרים את הגישה הלירית המסורתית ומפליגים הרחק מן האני ומן העכשווי אל דמויות ומאורעות היסטוריים ומיתיים, ידועים וגם נידחים, כדי לגעת באמצעותם נגיעה עמוקה וחכמה בחוויה הנשית בעולם: "וְתֵדַעְנָה כָּל אָרִיאַדְנֶה כִּי בְּסוֹף מְנוּסָה תָּמִיד בְּעִילָה. תָּמִיד צִוְחַת אִי./ תָּמִיד מִינוֹטָאוּר." הספקטרום העשיר שפורשים השירים הללו מאפשר עיסוק בנושאים נפיצים שעומדים במרכז השיח הציבורי כמו הטרדה מינית ואפליה מגדרית מבלי ליפול לבורות שחוקים או דידקטיים-מוסרניים: "נָשִׁים שֶׁכְּמוֹתִי נִשְׁכָּחוֹת בַּפֵּאוֹת / פֶּן תִּתְפֹּסְנָה מָקוֹם שֶל כָּבוֹד." התנועה הבוטחת מן החוויה האישית והלאה, ובחזרה פנימה, מצליחה הן לעורר הזדהות והן למפות בחריפות תופעות חברתיות רחבות, בכתב יד פואטי שהוא הישג אמנותי מובהק (טל ניצן)