תמונות משני עולמות

זכיתי לחיות בשני עולמות, ליהנות משני עולמות, לספוג מתרבותם, מאמונותיהם ומאורחות חייהם. שני העולמות השפיעו עליי מטובם. מכל אחד מן השניים נטלתי את המיטב והשארתי מאחור את המיותר. הראשון עיצב את שנות הילדות, את השורשים. השני הצמיח גזע איתן וענפים נושאי פירות ופרחים. העץ לא יצמח בלא שורשים ולשורשים יש טעם רק אם יצמיחו עץ בריא. לא הייתי מוותר על אף אחד משני העולמות שלי. אשרי שזכיתי לכך.
הראשון הוא עולמה של קהילת ארם-צובא, היא חלבּ, עולם יהודי עתיק ועשיר, ספוג תרבות ערבית וצרפתית, שומר מסורת במתינות ודואג שכל משפחה תחלק את בניה מי לתורה ומי למסחר, מי להשכלה ורוח ומי לחומר וממון. גם זה וגם זה בהצטיינות. שנות לימודיי בתלמוד תורה שם ניכרות עד היום בכל שורה שכתבתי ושאכתוב. אפילו היתמות המוקדמת מאבי לא העיבה על השפע שהבאתי איתי משם. הקהילה היהודית היתה עולם מזרחי מובהק, פתוח וקשור אל ההשכלה והתרבות המערבית המודרנית. לא עוין ולא מסוגר. צמא לרוחות הנושבות מן הים התיכון.
המעבר לעולם החדש שהוא ארץ ישראל הנבנית, העיר העברית הראשונה, המדינה שבדרך והשיא: חלוציות בקיבוץ בגליל – המעבר הזה, הרצוף אתגרים, העשיר והעצים את שנות הנעורים. העולם שאליו הגעתי בעקבות תנועת הנוער והגימנסיה הרצליה, היה עולם חדש ושונה, מרענן ומאתגר, מספק עד כדי התעלות.
לא הוצאתי ישן מפני חדש. הטענתי את המטענים האידיאולוגים ואת המעשה החדשני היומיומי על גבי המסורות והמנהגים שהבאתי איתי משם. הכובד הכפול הרחיב וחיזק את כתפיו של הילד הגלותי, שלא רק זכה להיגאל, אלא הרגיש שותף מלא במעשה הגאולה והעצמאות, בניין הארץ והבטחת העתיד של העם היהודי.
מזרח ומערב, גולה וגאולה, חלבּ והקיבוץ התמזגו והשלימו זה את זה במודע באישיות, בהשכלה, במשפחה וביצירה שלי לאורך כל חיי.