תמורות אל חי

בספר שיריה השני ״תמורות אל חי״ ניכר שהמשוררת מטפסת למדרגה חדשה, הכתיבה עבורה היא תהליך של זיכוך, זוהי שיחה פנימית עם הילדה שבה. היכולת להתבונן בהווה ולהיבנות מחדש מאופיינת בשיריה, היא מלאה בהודייה לנפשה, מתמלאת מהמעשים שהיא עושה וצופה אל עתיד חדש, זוהי שירת נפש גבוהה עשירה בשפה גבוהה, מתובלת באוצרות מן המקורות. מוריה המשוררת חושפת את עולמה בשירים, את הפחדים שמלווים אותה וגם את הישועות שבאו לה, השירים מובילים את הקורא לאורך שירה שמקדשת את החיים החדשים, מקום חדש, חיבור לעצמה, חיבור לאהובים שלה ולא בית שלה. החיים החדשים לפי המשוררת הם לינוק ממה שהחיים נותנים לה והיא במצב של הודייה תמידי לאורך הספר ותפילותיה מתנקזות לקבל אהבה וגם לזכות בילד נוסף משלה שיהיה בריא בתוך החיים היפים שנכונו לה, והיופי אומרת מוריה שהכול מתחיל מאהבה עצמית וממנה אגדל. זהו ספר שירים בוגר, חכם, של אישה שיש לה ידע במקורות וגם אוהבת.

צְמִיחָה

צְעִירָה אֲנִי

אַךְ בְּשַׂעֲרוֹתַי זָרְקָה שֵׂיבָה

וְנִסְיוֹן חַיִּים עָמֹק בְּנַפְשִׁי.

סְמוּקַת לְחָיַיִם אָנֹכִי

מְשִׁיבָה אֶל נַפְשִׁי אַהֲבָה.