תפילות נלחשות

האם האהבה יכולה לרפא את החתכים העמוקים ביותר?

 נשמה מעונה פוגשת משפחה פגומה...

            גבר בודד, אלמנה, ילד ללא כבלים, ילדה שבורה... האם ארבעתם יצליחו לרפא זה את זה? או שהפחד מפני הלא נודע ותחושות האשמה המכבידות של העבר יפרידו ביניהם?

            תפילותיה הנלחשות שוברות אותי...

            בלילות, כשהיא נכנסת לחדרה לישון, אני מצמידה את אוזני לדלת ומקשיבה לתחינותיה הצובטות את הלב. מילותיה מייסרות את ליבי המחלים, אבל אני נוצרת כל שבר צליל, מפני שרק אז אני שומעת את בתי היפהפייה מדברת. מאז מותו של אביה לפני שנתיים, היא השתתקה והתכנסה בתוך עצמה. באנו לעמק קאט כדי שנוכל להתחיל מחדש, כדי שזה יהיה המקום שבו משפחתי ואני נוכל להחלים, אבל אנחנו מוצאים שם הרבה מעבר לכך.      

צלקות פוגמות בגופו. כאב ריסק אותו לרסיסים...

            לפני ארבע שנים איבדתי את שני הדברים החשובים לי ביותר בעולם. הם נקרעו מבין זרועותיי בדרך הכואבת והאכזרית ביותר. מאז אני מסתגר ומעדיף להתרחק מהמבטים המרחמים  ומלחשי השמועות. הכול השתנה כשהיא וילדיה התפרצו לחיי. זו הייתה טעות ואני לא ראוי להם, אבל עתה, כשהם כאן, אני לא בטוח שאוכל לשחרר אותם.