1967

710 עמודים.
תמציתו של הסיפור הזה בשתי בדיחות. באחת, שנולדה לפני מלחמת ששת הימים, סופר על שלט התלוי ליד שער היציאה בנמל התעופה בלוד ובו בקשה שאחרון הנוטשים את הארץ יכבה את האור. השנייה נולדה אחרי המלחמה: מעשה בשני קציני צה"ל השוקלים בדעתם כיצד להעביר את היום. אולי נכבוש את קהיר, מציע האחד, וחברו משיב: ומה נעשה אחרי הצהריים?
ספר זה מגולל את סיפורה של 1976 כפי שלא סופר עד כה. אין זה עוד ספר על המלחמה. תום שגב כותב בסגנון מרתק ומפתיע. הוא מספר גם איך חיו הישראלים, היכן גרו, מה קנו, מה לבשו, מה אכלו ובעיקר – איך הרגישו באחת השנים הגורליות ביותר בתולדות המדינה. התוצאה היא דרמה אנושית ופוליטית כובשת ומציתת דמיון. זהו ספרו השישי של שגב. הוא יוצא בתום חמש שנות מחקר ב-25 ארכיונים ועיון באלפי מכתבים פרטיים, יומנים אישיים, וכן פרוטוקולים שנרשמו בישיבות הממשלה והמטכ"ל ולא פורסמו עד כה.
תום שגב כותב בעיתון ´הארץ´. יליד ירושלים (1945), בוגר האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בוסטון, דוקטור להיסטוריה.
בין ספריו הקודמים: "1949 – הישראלים הראשונים", "המיליון השביעי – הישראלים והשואה" ו"ימי הכלניות – ארץ ישראל בתקופת המנדט". ספריו, המצטרפים למעין ביוגרפיה של המדינה, משנים את מה שישראלים יודעים על עצמם; הספרים ראו אור עד כה בשבע שפות.