שיחה עם סופרים

שני ספרים, שני גיבורים, נער ונערה, שניהם סקרנים ושניהם בעלי תושייה,שניהם חווים הרפתקאות, ריגושים ואקשן בדרכם לעשות -
משהו טוב בעולם.
שני הספרים מיועדים לנערים ונערות צעירים (גילאי 8-12).

"תלתן - הפיל היודע" - ספר ראשון בסדרה, מאת: אשכר ארבליך-בריפמן, אייר: אביאל בסיל. 
 
"הרפתקאות יובל - הסוד של סבא גדליה" - ספר שני בסדרה, מאת: אלדד אילני, אייר: יניב שמעוני.

לרגל צאת הספרים, ראיינו את הסופרים שהצחיקו אותנו וגם ריגשו.

אלדד אילני

קרדיט: עמית שעל

איך אתה מחליט על נושא הספר שאתה מתחיל לכתוב?
הלוואי שהיה לי מושג. נורא בא לי להמציא משהו, אבל האמת היא שאני פשוט מתחיל ממשפט או מצב שמגרה את דמיוני ומשם זה מתפתח מעצמו. הגיבורים לוקחים את הספר לאן שהם רוצים.

מהן התחושות שלך כאשר ספר שלך יוצא לאור?
כל פעם אותה התרגשות מלווה בתקווה ובחששות. ברגע שהוא מפסיק להיות שלי – לך תדע איך יקראו אותו הקוראים.

איך אתה קובע את השמות של הדמויות?
ערבוב של הרבה דברים – שמות שחקני כדורגל (סטויצ'רוב, גיאוגי האג'י ועוד הרבה), שמות שחקני קולנוע/דמויות מהקולנוע (ג'לסומינה וזמפאנו), שמות להקות רוק/פופ (טרמלוס למשל), וסתם בלגן של אותיות שמוצא חן באוזני (ארכיאופולוקולוס).

מה נותן לך השראה לכתוב?
המשפטים שאני מתקתק. הם יוצאים להם מעצמם. אני מסתכל על המשפטים שתקתקתי ונותן לאצבעות להמשיך להמציא דברים.

יש לך בראש כבר איך תראה המשך הסדרה?
פחות או יותר כן, אבל אני לא מתחייב לכלום. מה שבטוח הוא שיובל ימשיך להיות הילד היצירתי, יוזם, אמיץ וחמוד.

מהי התגובה הכי מצחיקה או מרגשת שקיבלת ממעריץ או מעריצה של ספרייך?
הכי מצחיקה אני לא ממש זוכר. הכי מפחידה היתה יותר מפעם אחת שהורה אמר לי את המשפט המצמית "הילדים שלי גדלו על הספרים שלך". הכי מרגשת – מחמאות בטלפון מהמורה המיתולוגית לספרות בביה"ס בו למדתי. היא יזמה את הטלפון ואני הופתעתי שהיא קראה את הספר בכלל.

מה אתה מאחל לקוראים שלך?
שלא יצליחו להניח את הספר מהיד מרוב עניין/מתח, שיצחקו (במקומות הנכונים) והרבה ושיתחברו לשפה, שאינה מתיילדת או מתחנפת.

 אשכר ארבליך בריפמן 

קרדיט: ארתור ארונוב

איך את מחליטה על נושא הספר שאת מתחילה לכתוב?

בדרך כלל זה מתחיל בזה שאני מקבלת השראה - לרוב ממקומות שביקרתי בהם או ממפגשים מעניינים עם בעלי חיים, הרבה פעמים זה קורה תוך כדי טיול. כך ניצת בי הרצון לכתוב, כדי לעבד את החוויות שעברתי. וכך בעצם עולה הרעיון הראשוני, אני מתחילה לפתח אותו ואז מתחילה לכתוב.

מהן התחושות שלך כאשר ספר שלך יוצא לאור?
התרגשות, כמובן, וחשש – איך הוא יתקבל. מן מערבולת רגשות כזאת... מצד אחד שמחה גדולה וגאווה ומצד שני פחד לשחרר לעולם משהו שעד עכשיו היה ברשותי בלבד.

איך את קובעת את השמות של הדמויות?
בדרך כלל בסדרות שלי אני משתדלת למצוא איזה מכנה משותף בין שמות הדמויות. כך בסדרת ווינטר בלו, ילדת-פיות השמות של כל הפיות הם שמות פרחים ; בסדרת המכשפים והמכשפות השמות של כל הדמויות הם שמות של צמחי מרפא ותבלין ; בספר עלילות שיטאקי- שמות הדמויות הם שמות של פטריות יפניות וכן הלאה. במקרה הזה, חיפשתי שם מקורי ומעניין וכך חשבתי על השם תלתן. משמעות שם מקלט הפילים הוא "הפיל היודע" בשפת הזולו וגם לפילים עצמם במקלט יש שמות בעלי משמעות בשפת הזולו.

מה נותן לך השראה לכתוב?
טבע, בעלי חיים, הגינה שלנו, נופים וטיולים רגליים, שיחות עם אנשים, סרטים שאני רואה, ספרים שאני קוראת, מאכלים מיוחדים שאני טועמת, מוסיקה- כל דבר יכול להוות קרקע לכתיבה, כל דבר בעולם הזה הוא השראה, הכל תלוי בזווית הראייה.

יש לך בראש כבר איך תראה המשך הסדרה?
כן, בהחלט, יש לי כבר שני ספרים נוספים כתובים. כל ספר יתרחש במדינה אחרת, יתמקד בבעל חיים אחר ויעסוק בסוגיה מורכבת אחרת הנוגעת ליחס בין האדם לבין בעלי החיים, ובכולם הגיבורה היא תלתן, כאשר בכל ספר היא יוצאת ביחד עם אמה, טלי, למסע במדינה אחרת.

מהי התגובה הכי מצחיקה או מרגשת שקיבלת ממעריץ או מעריצה של ספרייך?
אני חושבת שהתגובות המרגשות הן כאשר קוראות ותיקות שלי ניגשות אליי ומספרות לי שעזרתי להן, בעזרת הספרים שלי, לעבור תקופות מורכבות בעיקר סביב גיל ההתבגרות. הן מודות לי לא פעם על העולמות שבראתי ועל כך שיכלו להרשות לעצמן להישאב אל העולמות האלה, לחוש בהם בטוחות ולהתנתק קצת מהמציאות הלא פשוטה שלנו בכלל ושלהן בפרט.
בנות סיפרו לי שלקחו איתן את הספרים לאשפוזים שונים ונעזרו בספרים ככוח מרפא בכל מיני מצבי חיים מורכבים. זה מרגש.

מה את מאחלת לקוראים שלך?
שיצליחו להתנתק ולקחת הפוגה קלה מהעולם ומחיי היום יום המורכבים והמאתגרים- בעיקר בתקופה האחרונה- ולשקוע בתוך סיפור. אני יודעת כמה טוב זה עושה לי עצמי כשאני כותבת או קוראת- מן בריחה לרגע מהמציאות, ניקוי ראש אמיתי.