"ראה, בחור" הוא אמר. "אני מקווה שלא אכפת לך שאני שואל, אבל למה אתה עושה את זה? למה אתה קורע את פינתו של כל עמוד מה´דיילי טלגרף´ שלך, מגלגל אותו לכדורון קטנטן וזורק מהחלון?"
"הו, אתה לא יודע?" אמר הבחור, "זה מרחיק את הפילים." התשובה הפתיעה את דודי. "אך ידידי היקר, אין פילים בסארי." "לא," אמא הבחור וקרע פינה נוספת. "יעיל, נכון?"

"תודעתו של זנו" הוא סיפורו של "אנטי גיבור" טיפוסי של המאה העשרים, זנו קוזיני, הרודף לשווא אחרי שלוות נפש. הספר כתוב בלשונו המיוחד של סבבו, שהיא מרושלת משהו ולעתים מסורבלת המשקפת נאמנה את עמידתו של המחבר בשולי העולם הספרותי "הרשמי" ואת סלידתו מכל אסתטיזם סגנוני. בלשון זו מעלה זנו את זכרונותיו, בעקבות טיפול פסיכואנליטי שהחל בו ושלעולם לא יסיימו. זנו הוא אדם שאיננו מסוגל לחיות "כמו כולם", אדם הבוחן ומנתח את החיים במקום לחיות אותם. הוא מסתתר מאחורי מסך כבד של העמדת פנים ומעשי ליצנות ומערער על כל הערכים המקובלים בכוחה של אירוניה הרסנית, שהיא צדה האחר, הקליל לכאורה, של תחושת הטרגיות הטבועה בעצם הקיום האנושי.

שמה של ג´ני ג´נקינס נמצא כתוב בדם לצד גופת אמא - עכשיו היא יוצאת לחפש את הרוצח האמיתי, לא בטוח שזאת לא היא.

כמעיין המתגבר, ספרה הידוע ביותר של הסופרת והפילוסופית האמריקנית איין ראנד, הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב להתפשר על עבודתו ועל ערכיו; סיפורה של דומיניק פרנקון, אישה יפהפייה שאהבה את רורק אהבה עזה אבל נישאה לאויבו המר; וסיפור הוקעתו מהחברה של גאון יוצר, שאינו זקוק לאיש ומשום כך מסכן את כל האחרים.