ספר הביכורים של מיכל מוגרבי.

שירים, הגיגים וסיפורים שכתב הלפמן, בעיקר בלילות, שירים של תמימות ושל אהבה, של תקווה ושל כמיהה לשלווה.

שיריה של מדר, קרובים אל הטבע, אל האדמה, אל הפרטים הגדולים  והפרטים הקטנטנים שבתוכם.

ספר השירה השביעי של ישראל הר- השביעי

´חמש אבנים´, זוכה פרס אקו"ם לשירה שהוגשה בעילום שם לשנת 2015, הוא ספר שיריה השלישי של יהודית דריגס.

אחרון העלים נָשַר מותק שלי

מוּל חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה בְּעָרִים זָרוֹת

מִתּוֹךְ לוּחוֹת נְחֹשֶׁת בְּמַעֲלִיּוֹת מְמֹרָטוֹת

בְּאִישׁוֹנֵי צְעִירִים בְּרַכָּבוֹת תַּחְתִּיּוֹת

 

אֲנַחְנוּ מִזְדַּקְּנִים

 

שׁוֹמְעִים ג´וֹנִי קֶאשׁ 

מְצַטְּטִים בֶּרְטוֹלְד בְּרֵכְט

לוֹבְשִׁים שָׁאנֶל חָמֵשׁ

 

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אָהוּב שֶׁלִּי

שלמות זוֹ לֹא אוֹפְּצְיָה.

ספר השירה השלישי של סיון בסקין, אחותי יהונתן, רואה אור כשש שנים אחרי קודמו, ובמרוצת השנים הללו הלכה שירתה והשתכללה, הלכה והעמיקה, והוסיפה גוונים של דיוק ושל כמיהה. אחותי יהונתן, על ששת פרקיו השונים, הוא ספר בשל ומרגש של משוררת העומדת בשיא כוחה היצירתי.
בפרק הפותח, "דלותך הזוהרת" (כותרת הלקוחה משירה של לאה גולדברג "משירי ארץ אהבתי"), חוזרת בסקין אל ילדותה בווילנה, העיר הרב-תרבותית והיהודית מאוד, שבה גדלה ושאותה עזבה בהיותה כבת ארבע עשרה. במלאכת כתיבה מלאת רגש אך חפה מכל רגשנות, היא דולה מתהומות הזיכרון את דיוקן רחובות ילדותה ואת דיוקן בני משפחתה ויקיריה שאינם עוד, ומעמידה אותם אל מול עינינו בשורות שיר מרהיבות, הנחקקות מיד בתודעה.
בפרק "שכנים" יוצאת בסקין למסע מלא פיכחון וגעגוע בין הבתים השונים שבהם התגוררה: החל בדירות הצפופות של ליטא הקומוניסטית, דרך שנותיה הראשונות בישראל כנערה בקיבוץ וכסטודנטית בחיפה, ועד להווה התל-אביבי. גיבוריו הבלתי-צפויים של המסע הזה הם השכנים שליוו כל אחת מתחנות חייה, פסיפס שלם של דמויות יוצאות דופן ונוגעות ללב.
המחזור "שמונה תרגילים מאוחרים בקומפוזיציה" הוא תיאור שובר-לב ויפהפה של שלבי הפרידה מבן זוג אהוב, מוזיקאי. בסקין מתארת את שקיעת האהבה, ומציגה אותה משמונה זוויות ראייה (ושמיעה) שונות, הסובבות כולן סביב מטפורה מסחררת אחת: המוזיקה והנגינה.
דווקא בשיריה התל אביביים ביותר, המרוכזים ברובם בפרקי הספר הבאים - שירי אהבה, שירי אם לילדיה, שירי נוף עירוני ושלל שירי "ג´ז ארצישראלי" - ניתן להבחין בהשפעה מובהקת של השירה הרוסית המודרניסטית. אבל בסקין היא גם משוררת עברית עד לשד עצמותיה. הכתיבה שלה חוגגת את העברית, ומלהטטת בה במוזיקליות עוצרת נשימה. ב"אחותי יהונתן" פונה יכולת נדירה זו לאפיקים חדשים: אל הווירטואוזיות שאיפיינה את יצירתה המוקדמת מצטרפות כעת שלל התנסויות פרוזודיות, הפותחות בפני השירה העברית נתיבים צורניים ומוזיקליים חדשניים.
במבנהו הארכיטקטוני, במאפייניו הצורניים וגם בנושאים שהוא עוסק בהם, "אחותי יהונתן" הוא ספר יוצא-דופן מאוד בנוף השירה העברית העכשווית, ועל כך כבר מעיד שמו האניגמטי והטורד מנוחה. טלו את הספר הזה והתוודעו לשירתה הייחודית  כל כך של סיון בסקין: שירה של לב ושל מוח, שירה של רגש ושל תבונה.

הדבר הנוכח ביותר בספר השירים הראשון של נדיה עדינה רוז הוא החוסר.