מגילת איכה, על חמש הקינות שבה, מעלה בזיכרון קוראיה את זוועות חורבן יהודה וירושלים ואת מנת גורלם האכזר של יושביהן מיד נבוכדנאצר מלך בבל. אך "איכה" איננה רק קינה על חורבן הבית הראשון, וכל מי שקרא בה – ביאר אותה או הרחיב בדרכים מגוונות את יריעתה – קונן גם על חורבן הבית השני בימי הרומאים ועל כל צרה וצוקה שניחתה על ראש עם ישראל בשנות גלותם הארוכות, במזרח ובמערב גם יחד. סבלם של היהודים לאורך הדורות עורר יוצרים רבים – סופרים ומשוררים, היסטוריונים ודרשנים – לתאר את אירועי זמנם כשהם שבים אל מגילת איכה ויונקים ממנה ומכאבה. ואין צריך לומר שהקורא במגילה בימינו אינו יכול שלא לחוש בכוחה של המגילה להכיל בקינותיה גם את שואת היהודים במאה העשרים.

הספר המונח בזה בפני הקוראים הוא פירוש ספרותי-רעיוני למגילת איכה, אך הקורא יוכל למצוא בו יותר מזה: הספר יאפשר לו לעקוב גם אחרי הרושם שהותירה מגילת איכה בספרות עם ישראל לדורותיו: בספרות חז"ל, בתרגומי המקרא העתיקים, בספרות ימי הביניים, בדברי פרשנים ובשירת הקודש, ועד ליצירות העת החדשה, שירה ופרוזה, המוסיפות משלהן לאנחותיהן של קינות העבר.

ההרחבות המלוות את הפירוש מפגישות אפוא את הקורא עם מדפים רבים בארון הספרים היהודי, אך גם עם הלשון העברית שבפינו ועם מראות הארץ בעבר ובהווה. כן שולבו בספר יצירות אמנות, כרזות ותצלומים המעידים בדרכם שלהם על יציאת המגילה מעולם הקודש אל עולם החולין והתקבלותה ופרשנותה בחיי הרוח של החברה הישראלית רבת הפנים.

מונחים רבים שהם כיום חלק טבעי של השפה היו מחוץ לעולמו של הסופר המקראי. כך למשל גלקסיה ודנ"א לא היו ידועים בתקופה הקדומה ומשום כך אינם חלק מהשפה התנ"כית. לעומת זאת, ת אחרות, מושאם ונושאם של סיפורי תנ"ך לא מעטים.

ספר זה מציע מפגש ייחודי וראשון מסוגו בין הפילוסופיה של השפה הטבעית, התפתחותם של מושגים והתלמוד הבבלי. לטענת המחבר בעזרת השפה הטבעית, ובמיוחד באמצעות האופן שבו מושגים נטענים במשמעות, ניתן לברר לעומק את הדינמיקה של ההתפתחות וההתהוות של קונספציות הלכתיות. הספר מציע כלים מתודולוגיים ופילוסופיים לבירור התפתחותו של השיח התלמודי ונחשפת בו הפילוסופיה של השפה התלמודית. במילים אחרות: מתברר ההיגיון התלמודי.

השפה הטבעית היא שפה דינמית ומתרחבת, וכך גם השיח התלמודי. הסוגיה התלמודית מעניקה למושגים המרכיבים אותה משמעות חדשה, המובילה למסקנות מרחיקות לכת שהתפתחו כמו מאליהן. המחבר מראה כי שתי פילוסופיות פוסט-ויטגנשטייניות מרכזיות של השפה הטבעית, משמשות יחד מצע להבנת התהוות השיח התלמודי. השיתוף בין שתיהן מספק מגוון של אפשרויות להתפתחות קונספציות תלמודיות שבהן אילוצים ומחויבויות מן העבר משתלבים בשיח של מושגי הווה. ניתוח הדיונים התלמודיים לאור שתי התפיסות הפילוסופיות הללו מלמד לא רק על היגיון תלמודי ייחודי, אלא גם מדגיש נקודות תורפה בפילוסופיה של השפה הטבעית במפגשיה עם שיח שבו מחויבות למסורת חזקה ורבת גוונים מתקיימת תוך כדי דיון עכשווי יצירתי. התלמוד הבבלי משמש אפוא, בשפות השיח התלמודי, גם מצע לבחינת גבולותיהן של פילוסופיות שפה מרכזיות.

חמש מגילות בכרך אחד: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר. הטקסט מודפס באות קורן גדולה ונוחה לקריאה והוא מלווה באיורים מרהיבים. 

הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות