מיהו האדם? זו השאלה שבמרכז ספרו של הפילוסוף נועם ויסמן, שמרחיב ומעמיק בסוגיה מן ההיבט הפילוסופי, ומן ההיבט האקזיסטנציאלי של קיום האדם בעולם. 

פוסטפנומנולוגיה היא אחד הענפים הבולטים היום בפילוסופיה של טכנולוגיה ומדע. היא מציעה גישה רעננה לחקר תחומים אלו, המשלבת שיטות פילוסופיות כמו פנומנולוגיה ופרגמטיזם, תוך כדי התגברות על מגמות דיסטופיות הרואות בטכנולוגיה ומדע את שורש הרע בעולמנו מצד אחד, לצד מגמות אוטופיות שמניחות שהללו יצילו את האנושות מצד שני.

ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות

המחשבה המוזיקלית ממשיכה ללמד את דורנו על חשיבותה של המחשבה להקשיב, כמו גם על הרהור המוזיקה שיומם ולילה עולה ויורדת מהיכל השירה, שהוא עצמו היכל התשובה שמקיף הכל ואינו ננעל.

הפילוסופיה מתיימרת להיות "אהבת הידע", אבל רק מעטים שאלו מה זה לאהוב לדעת.

מה זה "לחיות כמו פילוסוף"? חייב להיות קשר בין חיי פילוסוף לבין תורתו? בעיני סוקרטס, "אבי הפילוסופים" במערב, פירוש הדבר היה לחיות על-פי האמת שאתה חותר אליה, לממש בהתנהגותך את דרך החיים הנכונה בעיניך, ובעיקר לתת לעצמך דין-וחשבון על מעשיך: רק אלה הם החיים שראוי לחיותם. האם כך פעלו גם פילוסופים אחרים? לאו דווקא. רבים (היום הם כנראה הרוב) רואים בפילוסופיה תחום עיוני בלבד, מקצוע אקדמי שאינו מחייב דרך חיים כזאת או אחרת.

בלחיות כמו פילוסוף ג´יימס מילר בוחן את גלגוליה של המסורת הפילוסופית לסוגיה, דרך סיפורי חיים מרתקים של שנים-עשר מגדולי הפילוסופים. אחרי סוקרטס נפגוש כאן את סיפוריהם של אפּלטוֹן, אריסטוֹ, דיוֹגֶנֵס, סֶנֶקָה, אוֹגוּסטינוּס, מוֹנְטֵן, דֶקארט, רוּסוֹ, קאנט, אֶמֶרְסוֹן, ניטְשֶה – כל אחד והגירסה שלו ל"דרך חיים", פילוסופית או לא. והוא לא בוחן, אלא מתעלם – בכוונה וללא התנצלות – מפילוסופים מפורסמים שחייהם ממש לא ראויים להיות לנו מודל לחיקוי. אכן, חומר למחשבה.

דיוֹגֶנֵס הסתובב ברחובות עם פנס דולק, באור יום, והכריז "אני מחפש אדם"; אוֹגוּסטינוּסגילה את אלוהים בתוך עצמו; רוּסוֹ שאף לחיים של צדק מוחלט, אם כי חייו הפרטיים לא היו בדיוקהתגלמותהמוסריות; ואילו קאנט חתר לקבוע אמות-מידה של מוסר אנושי שיהיו תקֵפוֹת לכל אדם, בכל זמן.

הספר לחיות כמו פילוסוף מחזיר אותנו אל השורשים העמוקים של הפילוסופיה, אותה "אהבת החוכמה" העתיקה, ומנסה לענות על כמה שאלות שנוגעות לכל אחד מאיתנו: מָהם חיים טובים ומהי הדרך הנכונה לחיות, וגם מה מקומה של הפילוסופיה בתוך כל זה.

חפץ תחת השים הוא פרי עיון מעשי ופילוסופי כאחד ברעיונותיו של קהלת.

הפילוסוף ברטרנד ראסל כתב: "שפינוזה היה הפילוסוף האציל ביותר בין הפילוסופים הגדולים, מי שיותר מכולם אפשר לאהוב אותו".