ספר מתח שובה לב שעלילתו מדלגת בין התככים בארמון טופקאפי למזימות אפלות בוונציה השוקעת באמצעות דמויות צבעוניות על רקע היסטורי מרתק.

ביום הראשון של השנה בחדשה, בגשם זלעפות, יוצאת אלזי פורטר לאסוף מגש פיצה ליחיד. 

על רמון רדיגה (1923-1903) אומר ז´אן קוקטו "יצירתו היא נעורים נצחיים". שני הרומנים שהספיק לכתוב, ואשר כונסו בכרך זה: "השטן שבגוף" ו"הנשף של הרוזן ד´אורז´ל",  עוררו שערוריות בהתפרסמם, אחרי מלחמת העולם הראשונה, והושתקו זמן רב הן מפאת "פגיעתם" בתקינות הפוליטית הפטריוטית הרווחת, והן בשל הזלזול ביכולתו של נער מתבגר לכתוב ספרות ראויה. ואולם בחלוף השנים הגיע תורם לזכות בהערכה, והם נמנים היום על יצירות המופת של הספרות הצרפתית. "אורו של רדיגה," אומר ז´אן קוקטו, "שב לזרוח עשרים שנה לאחר מותו ושוב לא יכבה."

מה ההבדל בן חברות לאהבה, או בין נטרליות למחוייבות? גוסטב פרלה גדל בעיירה קטנה בשוויץ "הניטרלית" שבה אימי מלחמת העולם השנייה לא היו אלא הד רחוק, אבל אביו של גוסטב שהיה סגן מפקד המשטרה מת מוות מיסתורי, ואימו האהובה אמיליה נוהגת בו בקור ובאדישות ומאשימה את היהודים במותו של בעלה, ילדותו של גוסטב עוברת עליו בבדידות מרה.

עם הזמן מתוודע גוסטב אל ילד בגילו, אנטון צוויבל, והחברות האמיצה שנרקמת בין השניים, מתחילה להגדיר את חייו של גוסטב, אנטון- יהודי והפכפך פסנתרן מחונן שנתקף אימה כשעליו לנגן בציבור אינו מבין עד כמה חייו שלובים ללא הפרד בחייו של גוסטב.

ספרה של רוז טרמיין הוא רומן עז,מדויק, עדין ומתוזמר להפליא השואל שאלה אחת בסיסית: מה קורה לאדם או למדינה, שחותרים בכול תנאי לנייטרליות ולאיפוק, בזמן שכל התקוות והתשוקות שבחיים מוסיפות להתדפק על השערים ולדרוש לחדור פנימה.