במונחי בובר, המעשה החינוכי הוא זה המגשים באופן המלא ביותר את הזיקה הדיאלוגית.

ד"ר מל לוין מסביר ב"כל ילד חושב אחרת" איך אפשר לזהות את תבניות הלמידה השונות. הוא מבהיר כיצד הורים ומורים יכולים לחזק את הכוח הטמון בכל ילד כך שיוכל לעקוף את קשייו.

לפי עקרון הרצף, התינוק בא לעולם עם ציפיות מולדות, הנובעות מהאבולוציה הארוכה של המין האנושי, והוא משדר אותן אינסטינקטיבית לסביבתו. שתים מן הציפיות המרכזיות שלו הן: להימצא במגע מתמיד עם אמו 0או המטפל) בחודשי חייו הראשונים;ובאופן מתמיד להיות עד לחיי המבוגרים העוסקים בענייניהם, מבלי להימצא במרכז תשומת ליבם! לידלוף מסבירה כיצד תינוק שציפיותיו מתממשות, עתיד לרכוש תחושה מוצקה שהוא אהוב ובעל ערך עצמי - תחושה שתלווה אותו לכל אורך חייו ותצמיח ותצמיח אדם בריא ומאושר יותר.

לוקחים משחקים בחשבון היא תכנית לפיתוח החשיבה המתמטית של ילדים בגילאי 7-3 .

סול, מירי, דני ורינת הם שמות בדויים, אבל ילדים אמיתיים. הם ולא מעט מחבריהם שגדלו בבית שמש הצליחו לפרוץ מחסומים של אי-אמון, שלהם עצמם ושל מי שמקיף אותם, לזכות בתעודת בגרות, להתגייס לצה"ל ולהפוך לאזרחים מן השורה.

סיפורם של הילדים האלה, גיבורי הספר לבנות את הגשר הזה, שנגד כל הסיכויים עשו זאת, הוא סיפורה של מהפכה וסיפורו של חזון חינוכי שקרם עור וגידים בהובלתה של עליזה בלוך, מנהלת התיכון ´ברנקו ווייס´ בבית שמש. בספר זה היא מתארת באופן חי ומעורר תקווה והשראה את הקשיים והלבטים, את המשברים והתקוות ובעיקר את הנתיבים אל נפש התלמידים, שנסללו בעמל רב.

לבנות את הגשר הזה נולד מתוך רצון לקדם את הרעיון שבית הספר הוא מקום שיכול להשפיע על סדר היום ולא רק לשקף אותו. בין השורות ניתן ללמוד כי אילוצים מערכתיים וכלכליים עשויים לשמש דווקא הזדמנות – ולא רק מחסום – להשגת יעדים חינוכיים וחברתיים.

בית או ספר - חינוך ממלכתי כנגד חינוך הורים. בשפה בהירה סוקר הספר את ההיסטוריה של החינוך הממלכתי,