הטיפול ה´טוב דיו´ בילדים המוצאים מביתם

המדיה החדשה מציעה לילדינו מידע רב, מודלים רבים של התנהגות ותקשורת חברתית מסוג חדש

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה פורסם מאמרו המטלטל של פרופ´ יהודה אלקנה, "בזכות השכחה", שבו קרא למדינת ישראל לשכוח את השואה ולהביט קדימה אל עתידה. אלא שעל סף התבגרותו של הדור הרביעי לשואה, דומה שישראל מעדיפה להישמע לציוויו של המשורר אברהם שלונסקי, "דבר לא לשכוח – עד דור עשירי", מבלי להשתהות לרגע ולשאול: מה כבר שכחנו ועלינו לזכור, ומהו הדבר שעל הדור הבא ללמוד כדי לא לשכוח?
ספר זה עוסק בהוראת השואה כנושא מרכזי בהוויה הישראלית ומציע כיוונים חינוכיים חדשים ומקוריים בתחום. ביסודו קריאה אמיצה לחלץ את נושא השואה מרחבת הטקס בחצר בית הספר או באתר ההנצחה ולהפוך אותו נושא לדיונים ביקורתיים, ערניים ואמיצים בכיתה. כותבי הספר רואים בהוראת השואה דרך ואמצעי לקידום סובלנות, לצמצום גזענות ולאהבת אדם.
ספר ייחודי ופורץ דרך זה הוא פרי עבודתה של קבוצת מחקר בנושא חינוך ושואה במכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים.

מטפלים באמנות לאחר הסמכתם, חוששים מהאתגר הטמון ברגע בו ימצאו עצמם פנים אל פנים מול מטופל ולאחר יצירת העבודה הראשונה אינם בטוחים כיצד להתקדם הלאה.

מה חוו הילדים שגדלו בשיטת החינוך המשותף והלינה המשותפת בקיבוץ? כיצד חוו האימהות את גידול ילדיהן? במה השפיעו שיטת החינוך והחברה הסובבת על בניית הזהות האימהית? האם נפגמה "חוויית הבית" עקב הפיצול בין שני הבתים?

זה הספר האחרון שתקראו בנושא גמילה מחיתולים

האם ייתכן שבן זוג מתעלל יהיה בכל זאת אבא טוב? האם להישאר עם בן זוגי למען ילדיי?