פֶּטְרִיק מִצְטָרֵף אֶל בּוֹבְּסְפוֹג לְיוֹם לִמּוּדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר לְשַׁיִט, וְהֵם מְגַלִּים שֶׁגְּבֶרֶת פָּאף הֵכִינָה לָהֶם בֹּחַן פֶּתַע בִּנְהִיגָה!

מיכה אחי הציע לצאת אתנו לטיול, ושאול הציע לצאת לואדי קלט, ממש לא רחוק מירושלים. אבל מיכה ידע שתמיד קורה משהו אתנו, שכל טיול אתנו מסתיים בהרפתקה...

ימים לא קלים עוברים על רקסי. הוא מצוברח ומסוגר, כועס על כולם ולא משתף אף אחד בסערת הרגשות שמתחוללת בתוכו. חבריו של רקסי מגיבים למצב הרוח שלו ומתרחקים והוא מרגיש עוד יותר לבד. המעגל בו לכוד רקסי מזין את עצמו וכדי לשפר את הרגשתו חייבים לשבור את המעגל.

רקסי ובית אלף המראות, שאת ההשראה אליו שאבתי מסיפור זן יפני, מעביר מסר לא פשוט להבנה. מה שקורה אצל רקסי בפנים משפיע על כל הסובב אותו וכל מה שקורה לו, תואם את הרגשתו. רקסי הוא זה שקובע את המציאות של חייו. אי אפשר להבין את זה ברגע אחד אבל אפשר להכיר את הרעיון ולנסות ולבדוק אם אכן כך מתנהלים החיים.

בבית אלף המראות, אלף כלבים כועסים על רקסי. הם כועסים כי הוא כועס. כשהוא מכשכש בזנבו, אלף כלבים מקבלים את פניו בשמחה. כך בדיוק מגיב העולם.