צומת ספרים – 0526207011
בימים א' – ה' בין השעות 09:00-17:00
|
 01/10/2018 תקציר
"אלה ידַי, זה העולם" כולל 81 שירים מתוך 11 ספרי שירה שפרסמה מרגרט אטווד על פני יותר מ-40 שנות יצירה, בתרגום המשוררת הילה אהרון בריק ובעריכת טל ניצן. מעטים הם הכותבים או הכותבות בני ימינו שמשתווים לאטווד במידת הוורסטיליות ובשפע הסוגות. מנעד רחב של הקשרים היסטוריים, מיתיים, אמנותיים, ספרותיים ופוליטיים נחשף בשירתה, וכל שיר מעורר מחשבות עומק חברתיות, סביבתיות ומגדריות על מקומו של האדם בעולם. סדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה", המבוססת על הדיסטופיה שכתבה אטווד בשנות השמונים, חיזקה את הדימוי שלה כ״נביאת זעם״. "אלה ידַי, זה העולם" מציג רבדים עמוקים יותר של הדימוי הזה, ומשרטט דיוקן של יוצרת חשובה ומורכבת. ________________________________________ מרגרט אטווד - נולדה בשנת 1939 באוטווה, קנדה. סופרת, מסאית ומשוררת, פעילה פמיניסטית וסביבתית. היא פרסמה עשרות יצירות בסוגות שונות: רומנים, סיפורים קצרים, ספרי מסות ועיון, ספרי ילדים, תסריטים, מחזה, קומיקס ועוד. חלקם תורגמו לעברית. אטווד היא יוצרת עטורת פרסים, ביניהם פרס הבוקר על ספרה "המתנקש העיוור" (2000) ופרס דן דוד (2011(, והיא מוזכרת לעתים תכופות כמועמדת לפרס הנובל בתחום הספרות. הילה אהרון בריק – ילידת 1976, תל אביב. כותבת, עורכת, מתרגמת, מורה. אמא של אלדר, יהלי ואבשלום. ספר השירים "תיקונים קטנים" יצא ב-2012 בהוצאת אבן חושן וקסת. שירים ותרגומים פורסמו בכתבי עת, באינטרנט, באנתולוגיות ועוד. תגובות קוראים
לחץ לסגירה
ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך
מדרגות לגן עדןהספר עוקב אחר ההגירה היהודית לארצות הברית וכניסתם של יהודים לתעשיית הבידור והתרבות.
 
נסיך כחול
לתפוס את אלוהים
דיוויד בואי הביוגרפיההביוגרפיה של דיוויד בואי היא יותר מסיפור של אמן מצליח. עיתונאי הרוק מארק ספיץ מציג את התמונה המקיפה ביותר של אחת מהדמויות הצבעוניות, המשפיעות והחמקמקות ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית. הוא מצייר את דיוקנו של אדם שידע תמיד ללכוד את רוח התקופה, להשתנות יחד איתה ולהפוך לנציג שלה.
שבעה סיפורים שבעה אלבומים תתפלאו
הוא היה כאן אני בטוחה בזה
פיסול מילים
חמדתי
המילה העצובה קומקום
המגיד
ילד
אהבה רחוקה
חומר עירום
הקול האורפיאי 2שירת הנשים העברית, שהתלוותה לשירת הגברים החל בשנות העשרים של המאה
הקודמת. ניסתה בדרכים שונות למצוא את קולה הייחודי. אחת הדרכים הללו,
הנועזת שבהן, היתה השמעתו של "קול אורפיאי". קול זה הציב תחרות "נשית"
לקול"הגבוה" ביותר של השירה הביאלקאית והמשכיה: לעומת השירה הכמו "נבואית"
הרברית דיבר קול זה לא רק על אהבה לגבר ולילד ועל טיפוח משפחה (לה "ציפה"
הממסד הספרותי הגברי ואותה עודד) אלא דווקא על החתירה אל ה"רוחני"
המטאפיסי, אפילו אל המופשט.
באישון ליל נצח |
