באותו בוקר היא היתה האחרונה שהגיעה לכיתה. כולם כבר ישבו בכיסאותיהם והיא עמדה בפתח, והיה זה המקום הגרוע ביותר לעמוד בו.

ריקי לי ווּ מגלה שהיא דבוקה לכיסא, אבל זה לא הדבר הכי מוזר שקורה לה מהרגע שאביה נלקח לבית חולים והיא נאלצת לגור אצל הדודים. כמו משום מקום צצות דמויות שונות ומשונות ומתערבות בחייה באופן מפתיע: המנהלת נחש-משקפיים והמורה המחליפה מכניסות אותה לעולם פרוע, תאומות מתעקשות להתיידד איתה; ומשחקי הדמיון נדמים כמציאות.

הגיבורה של הספר הזה לא דומה לאף נערה שקראתם עליה, וכך גם האירועים המשונים והמדהימים שפוקדים אותה. ובכל זאת אנחנו מזדהים עם ריקי לי וו, כי כולנו מרגישים לפעמים בודדים ומבולבלים וכולנו זקוקים למפלט ולחבר.

ציפור פרומקין מנסחת בסגנון ייחודי ומרהיב עולם רגשי מפותח ומסובך ומעניקה לנו סיפור בלתי נשכח.