בוס מסביר לעובדיו מדוע פיטר עובדת כבדת משקל. גבר שארוסתו עזבה אותו מסביר לשומעת מזדמנת מדוע סקס לא צריך להיות כלל חלק ממערכת יחסים בין גברים לנשים. אישה מנסה לשכנע גבר שזה עתה התגרש שהיא מבינה ללבו, ואב לבן קטן שנהרג בטוח שהמוות איננו עניין טרגי, משום שהוא זהה במהותו ליציאה רגעית מהחדר...

דידי הרימה את ראשה אל עושר ושאלה: "זאת תרמית פירמידה?" הוא הביט בה מבולבל. "על מה את מדברת, מתוקה?" "אני מפחדת להצטער על זה." "את לא תצטערי." "ושיהיה לי רע." עושר משך בכתפיו. "למי טוב?"
אז זהו, שלאף אחד. דידי תקועה בעבודה שהיא מרוויחה בה מעט מדי, רואי תקוע בגוף של בודי בילדר, עושר תקוע בבדידותו ורוזי הקשישה תקועה היכן שהוא, קשה להבין מה באמת קורה במוחה של אישה דמנטית.
בדיוק אז פורצת לחייה של דידי הצעה שאי אפשר לסרב לה: הון עתק בעבור כתיבת ביוגרפיה, מומצאת למחצה, לאישה שאינה זוכרת כלום. כצפוי, דבר אינו צפוי מנקודה זו, ואת חייה של דידי מציפות בזו אחר זו שורה של פרשיות נסתרות מן העין, או לפחות כאלה שראוי להסתיר: רצח מהעבר, רומן משונה עם בחור חסר תועלת ושכן עם הפרעות אכילה.

הומור ועצב, נדיבות ולגלוג עצמי, פיוט וכמיהה, אהבת אדם וארוטיקה גולמית, המועברת במלוא עוצמתה באמצעות רמזים בלבד, משמשים בערבוביה בסיפורים

אוקסנה, אישה חזקה ויפה כבת ארבעים, נעלמת בוקר אחד בלי להותיר עקבות, לאחר שערב קודם חגגה את יום הולדתה. שמעון, בן זוגה הישראלי, מתמלא חששות כבדים לשלומה ולשלום יחסיהם, שכן אוקסנה היא עובדת זרה מקזחסטן, שאיבדה מזמן את אשרת העבודה שלה.

הבעל שמעלה תמונה של אשתו אבל לא הסתכל לה בעיניים כבר שנתיים, האישה שכותבת ´בעלי זכיתי´ אבל יודעת שהוא עסוק מזמן ב´פרסים´ אחרים, ההיא שמברכת על הזריחה מקופנגאן, אבל בתוך תוכה שוקעת, וההוא עם מליון חברים בפייסבוק אבל בלי חבר אחד לקפה. כולנו עוברים את חיינו בלהראות לעולם את החיים המזויפים שלנו בפרצוף המזויף שלנו והכל רק כדי לקבל אישור מהמזייפים האחרים שזיוף זאת הנורמה החברתית החדשה...

מה מקור הרוע בעולמנו? מדוע אנשים רעים זה לזה? האם אכן "יצר לב האדם רע מנעוריו" ואדם לאדם זאב? איך נוכל להרבות את הטוב בעולם ולהפחית את הרוע, והאם נוכל לנצח את הרוע בעולם כדי שעולמנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו?