מבעד לעיניה והתנסויותיה  מעוררות החלחלה וההשתאות  של וודיטו, נערה  יהודיה אתיופית  בת שלוש-עשרה,  מספרת ג´ודי אורון  בספרה עטור הפרסים  בכי הג´יראפה,  את סיפורה האותנטי של ווּדִיטוּ. תוך כך מתוודע הקורא גם לסיפורם המרתק  של  בני "בֵּיתָא ישראל", המנודים ומוחרמים על ידי שכניהם האתיופיים בשל אמונתם היהודית.

הנרות בערו עד כלות, שהוכתר כיצירת מופת בכל שפה שתורגם אליה, הוא סיפור הנקרא בנשימה עצורה על חברות, אהבה, נאמנות, בגידה וגאווה. הספר, שזכה לשבחי הביקורת ולאהבת הקוראים בישראל, יוצא כעת במהדורה מחודשת במלאות עשר שנים לפרסומו לראשונה בעברית.

בן ואמה ג´ול כורעים תחת נטל הטיפול בבנם האוטיסט, ג´ונה, ונאחזים בתקווה שיצליחו להכניס את ג´ונה לבית ספר בתנאי פנימייה, שתואם את מצבו ואת צרכיו. אלא שאותו מוסד נמצא, לרוע המזל, מחוץ לגבולות המחוז שבו הם מתגוררים. כדי להגדיל את סיכוייהם לנצח במאבק משפטי בלתי נמנע, מציעה אמה לזייף פרידה ולהציג בפני בית המשפט תמונה של אב יחידני הנאבק לגדל את בנו הנכה לבד. החלטה אסטרטגית זו מחזירה את בן להתגורר בבית אביו המזדקן, גיאורג. וכך, בבית קטן בצפון לונדון מוצאים את עצמם יחד שלושה דורות של גברים לא מתקשרים – אחד שאינו מסוגל ושניים שאינם רוצים.

יום שני מתחיל כרגיל עבור לומיקי (שלגייה בפינית) אנדרסון בת ה-17: מינוס 25 מעלות בחוץ

קלאסיקה פורצת דרך שעסקה בתהליך גירושים עוד במאה ה-19: תיאור השבר המשפחתי מנקודת מבטה של ילדה בת 6, הקרועה בין שני הוריה.