איני זוכר את הפרידה מהורי, גם לא מארבעת אחיי הקטנים שנותרו בביתנו בקזבלנקה.

סיפורם של הממתינים לעלייה באדיס-אבבה ובגונדר 1990-2013

הפלמ"חאית לילה יוסף נהרגה באוקטובר 1948. חודשים ספורים קודם לכן כתבה: "במציאות נראו חיינו לעתים אפלים, אך לא תשבוחות ולא תמונות טרזניות בעתונים הן שקבעו את ערכנו", אלא דווקא חיי היום-יום ש"בהם נשאו הנערות ברצון בכל עול קשה – הם שהכלילו אותן בדפי ההיסטוריה".

16 חודשים שהה שוקי שטאובר בברלין במטרה לעמוד על טיבה של ההגירה המסקרנת מכולן - הגירת ישראלים לבירת גרמניה. הוא נפגש עם אמנים, אקדמאים ואנשי הייטק, מהגרים ותיקים ומהגרים חדשים, מי שהגיעו לעיר מסיבות מקצועיות וכאלה שבחרו בה מסיבות של זהות דווקא, וכולם סיפרו לו מה הביא אותם לעזוב את ישראל ולבחור, מכל המקומות בעולם, דווקא בעיר שממנה יצאה לפני 75 שנים הוראת הפתרון הסופי.

ישראלים בברלין משלב סקירה מקיפה ומפורטת של הנוכחות הישראלית בברלין עם כתיבה אישית, ידענית ומפוכחת של מי שכבר הספיק ללמוד ולראות כמה דברים בחייו, אך עדיין בוחן את העולם בעיניים סקרניות.

הספר אינו עוסק רק במהגרים. הקהילה הישראלית בברלין היא מעין מיקרוקוסמוס של חלק מהותי בחברה הישראלית. בדרכו הייחודית דן שטאובר בישראליוּת החדשה, זו שכבר אינה רואה במהגרים "נפולת של נמושות", ובוחן את מהות הישראליוּת והציונות בעשורים הראשונים של המאה ה-21.

״...ישראלים רבים, תל-אביבים בהווייתם, חשים בה כבביתם. אל מול האמנים, הגייז, המסעדות, המועדונים, הפאבים והזדמנויות הנדל״ן מחווירים פערי השפה, הקור, היעדרו של חוף ים ומוראות העבר.

שתי ערי עולם המרחפות כבועה בתוך מדינת האם שלהן, גדושות ריבואות תושבים בעלי זהות מורכבת, רבת-פנים, גלובלית.״

סיפורו של איסר לובוצקי הוא סיפורה של יהדות אירופה במאה העשרים. בזכות הזיכרון הפנומנלי שניחן בו עד ליומו האחרון, ובהומור דק ומתפרץ, מובאים כאן זיכרונותיו, אשר קובצו ונערכו בידי נכדו ד"ר עשהאל לובוצקי.

איסר לובוצקי, בן למשפחת סוחרים יהודית אמידה וסטודנט מצליח, הופך, כמו שאר יהודי מזרח אירופה, ליהודי נרדף הכלוא בגטאות עיר הולדתו וילנה. כבחור צעיר, השייך לגרעין הציוני של תנועת בית"ר, הוא מצליח יחד עם חבריו למחתרת לחמוק מן הגטו דרך תעלות הביוב והופך לפרטיזן ביערות מולדתו.

איסר, שניחן ביכולת מופלאה ללימוד שפות, מוצא את עצמו משרת בשירותי הביון הרוסיים, עולה ארצה במסגרת פעילותו בעלייה הבלתי-לגאלית ומצטרף לשורות התנועה הרוויזיוניסטית בישראל, שם הוא נעשה למפקד באצ"ל ולאחד מגדולי המגייסים למחתרת. בהמשך הוא משמש כבלדר המקשר בין ראשי ההגנה לראשי האצ"ל במשבר אלטלנה ונמנה עם החוג הקרוב למנחם בגין מימי המחתרת ועד שנעשה לראש הממשלה. איסר מוצא את עצמו במעגלי ההחלטה הפנימיים של תנועת החרות ולימים מתמנה ליועץ המשפטי של תנועת הליכוד.

מעבר לסיפור ההיסטורי המרתק, סיפורו של איסר לובוצקי הוא קודם כול סיפור אישי על שרידה וגבורה בצל התופת האירופית, ובעיקר סיפור של שמירה על צלם אנוש, תבונה, מוסריות והומור, על אף צוק העתים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, היה מראשוני הרבנים שהתייחסו לציונות על דרך החיוב.

המעלעל בעיתוני ילדים שראו אור בארץ ישראל בתקופה של טרום הקמת המדינה, אם היה ילד באותם ימים ודאי יתנגן בזיכרונו "שיר הנמל" של לאה גולדברג: "למרחקים מפליגות הספינות / אלף ידיים פורקות ובונות". אלה אשר לא ידעו את התקופה ההיא, יתפלאו לגלות באותם עיתונים את "במדינת הגמדים" של אלה וילנסקי הכֹּה מוּכַּר עד היום, בצד "הַפלא ופלא" ("ומשה הכה על סלע") של י.ד. קמזון .

הספר "מחאי מחאי כפיים" – פואטיקה ואידיאולוגיה בשירת הילדים העברית בתקופת היישוב 1948-1939, בוחן כיצד נרתמה שירת הילדים, שפורסמה בעיתוני הילדים בעשור שלפני הקמת המדינה, לעיצוב ולחיזוק זהותם הלאומית של הילדים במגמה להכשירם ולפתח את מחויבותם להמשך המפעל הציוני. כך כתב בגיליון השני של  הבוקר לילדים (28.8.1943) העורך יעקב חורגין: "חובה קדושה מוטלת עלינו להקדיש את חיינו למטרה אחת: לעבוד ולהילחם, עד שנכין בשביל עצמנו את הפדות...אך אנו, המבוגרים, לא נוכל לבצע את כל המפעל הגדול הזה. אתם, נערי ישראל... תצטרכו להמשיך את המפעל ולסיימו."

כיצד כתבו על המולדת לילידי הארץ משוררים שלא נולדו בה? כיצד שוררו לילדים על גבורה והקרבה עד מוות? כיצד התייחסו בשירים לעם שישב פה קודם? כיצד השתמשו הכותבים בתכונתה הפיגורטיבית של השירה כדי להוסיף משמעות גם למבוגרים, לעתים שונה מזו שיועדה לילדים? והאם השפיעו השירים על עיצוב תודעתם של הקוראים הצעירים, של הדור אשר הקים את המדינה?