"תודעתו של זנו" הוא סיפורו של "אנטי גיבור" טיפוסי של המאה העשרים, זנו קוזיני, הרודף לשווא אחרי שלוות נפש. הספר כתוב בלשונו המיוחד של סבבו, שהיא מרושלת משהו ולעתים מסורבלת המשקפת נאמנה את עמידתו של המחבר בשולי העולם הספרותי "הרשמי" ואת סלידתו מכל אסתטיזם סגנוני. בלשון זו מעלה זנו את זכרונותיו, בעקבות טיפול פסיכואנליטי שהחל בו ושלעולם לא יסיימו. זנו הוא אדם שאיננו מסוגל לחיות "כמו כולם", אדם הבוחן ומנתח את החיים במקום לחיות אותם. הוא מסתתר מאחורי מסך כבד של העמדת פנים ומעשי ליצנות ומערער על כל הערכים המקובלים בכוחה של אירוניה הרסנית, שהיא צדה האחר, הקליל לכאורה, של תחושת הטרגיות הטבועה בעצם הקיום האנושי.

איליה ברודסקי, מיתומי השטעטל, יהודי ללא ארץ, שגורש מרוסיה הבוערת בפוגרומים מתחיל את מסען באירופה לצד אחותו אולגה. בווינה, הוא נתקל בתיאודור הרצל הצעיר, עלם מגונדר שעושה את צעדיו הראשונים בחוגים הספרותיים. אותו מפגש אקראי אותו האיש שכעבור מספר שנים יביא לעולם את חזון מדינת ישראל, יגרום לתהפוכה בחייו של איליה ברודסקי. בלונדון, שם איליה מתרועע עם חבורות האנרכיסטים של ה"איסט־אנד" ואחרי כן, בפריז, הוא עוקב בדריכות אחר דמותו של הרצל. שני גורלות מנוגדים ובכל זאת סימטריים כל־כך, זהו לב לבו של אותו רומן גראפי עוצמתי המעמת בין שני פלגים של החשיבה היהודית: מורשת הגלות מול השאיפה לארץ המובטחת. בעוד אירופה של המאה העשרים ואחת עדה להתפרצויות מאבקים לאומניים ומלחמות זהות נגד אלו התרים אחר מקלט, קולו של איליה ברודסקי מדמיין עבורנו ארץ למען אלו שסבלו אבדן מוחלט.

נוצה וכפתור, סיכת פרח וספל תה – אנתוני פרדיו הקדיש את חייו לאיסוף חפצים אבודים מעין אלו.

שני אנשים נמצאו מתים בבתיהם, בשני המקרים נראה שהתאבדו. אולם נסיבות המוות, וסימן קטן ומסתורי שנמצא לצד הגופות, גורמים לאדמסברג לחשוד שמדובר ברצח