גיבורת ´קוֹנטרַפּוּנקט´, הרומאן הרביעי של אנקוויסט, מכוּנָה פשוט "אשה", או "אֵם". המחברת מתקשה לנקוב בשמה. לפני קרוב לשלושים שנה, לאחר שהאשה סיימה את הקונסרבטוריון, וכשבתה ובנה היו קטנים, היא התאמנה בנגינה בפסנתר של "וריאציות גולדברג" מאת באך. עכשיו היא חוזרת לתרגל את היצירה התובענית, ובמקביל להטמעת התווים ולחילוץ המלודיות היא כותבת בעיפרון רסיסי זיכרונות מחיי המשפחה עם בעלה, בנה, ובעיקר עם בתה – כילדה, כנערה, כאשה צעירה. אפיזודות יומיומיות שלוות ותַמות, נוגעות ללב וכתובות להפליא, מתחים משפחתיים שגרתיים, ורגעים של קרבה גדולה, מסופרים כאן דרך עיני אשה מאופקת, קצת חרדתית, קצת רכושנית.

ברצף מופלא של סיפורים הנשזרים זה בזה, אליס מונרו בוראת את הקשר המתפתח בין שתי נשים במהלך ארבעים שנה.

 "כל אחד יכול להיות אמיץ לחמש דקות או לשעה-שעתיים. האומץ שאף אחד לא מדבר עליו הוא האומץ הכי קשה בעולם. לקום בבוקר

אנו נמצאים בשלהי המאה התשע-עשרה. סלסטין, משרתת צעירה שעבדה בפריז בבתיהם של אצילים ובורגנים, מגיעה לעיירה קטנה בנורמנדי כדי לשרת זוג עשיר, וחייה משתנים לבלי הכר. שגרת היום חדגונית, תושבי העיירה קרתנים ורכלנים, ואדוניה החדשים מתבררים כעלובי נפש. על הרקע הזה, כשהגעגועים לפריז התוססת והשיממון של חייה החדשים מפילים עליה דכדוך, מחליטה סלסטין היפה וחדת-האבחנה לכתוב יומן נועז ומלא כנות, שבו לצד סיפור ילדותה ותיאור חוויות ההווה, היא נזכרת בבתים בהם שירתה ובטיפוסים הצבעוניים שאכלסו אותם.