בני הדור השני והשלישי לשואה מדברים

המתרגמים כותבים. הקובץ "מדליונים" – אותם תליונים עם דמות אדם שמניחים על מצבות ושנזכרים בסיפור "האישה של בית הקברות" – הוא מן היצירות הראשונות והחשובות ביותר שהעמידה הספרות הפולנית אחרי מלחמת העולם השנייה להנצחת הנספים והניצולים וכעדות למעשי הנאצים בפולין הכבושה.

פרופ´ אורון, מחלוצי חקר הג´נוסייד הארמני ומחוקרי הג´נוסייד החשובים בעולם. בשנים האחרונות עוסק בחקר ´המצילים´ - אנשים שסיכנו חייהם,

"קשה לאדם להאמין ששולחים אותו למוות על לא עוול בכפו וללא סיבה הגיונית. מוח האדם אינו יכול לתפוס זאת. זהו אולי ההסבר לכך שלמרות המסע המטלטל ברכבת היתה בנו תקווה והיינו אופטימיים." (שרה ליבוביץ, עמ´ 17)

אֶוָה הַקְּטַנָּה לֹא מְבִינָה מָה קוֹרֶה. הָעוֹלָם שֶׁאוֹתוֹ הִכִּירָה מִשְׁתַּנֶּה לַחֲלוּטִין בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה, וְהִיא נֶאֱלֶצֶת לַעֲזֹב אֶת בֵּיתָהּ וְאֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ כְּדֵי לְהִנָּצֵל. בְּעֶזְרַת הַקָּלֵידוֹסְקוֹפּ שֶׁלָּהּ הִיא נִסְחֶפֶת אֶל מְחוֹזוֹת קֶסֶם מַרְגִּיעִים וּמוֹצֵאת גַּם יֹפִי וְאוֹר.

הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת חַוָּה נִיסִימוֹב, נִצּוֹלַת שׁוֹאָה שֶׁמַּרְבָּה לְשׂוֹחֵחַ עִם יְלָדִים עַל קוֹרוֹתֶיהָ, מַצִּיגָה בְּסֵפֶר זֶה דְּיוֹקָן מְרַגֵּשׁ וִיפֵהפֶה שֶׁל יַלְדוּת רַבַּת תַּהְפּוּכוֹת, בְּסִגְנוֹן כְּתִיבָה עָדִין וּמְיֻחָד. הַמְּאַיֶּרֶת כִּנֶּרֶת גִּילְדַר הֶעֱנִיקָה לַסִּפּוּר נוֹכְחוּת עָצְמָתִית הַמְּשַׁלֶּבֶת בֵּין מְצִיאוּת לַחֲלוֹם.

"אני בכלל לא רואה את התועלת הגדולה בנסיעה לפולין," אומר אבא של צליל....

חיכיתי שנים רבות כדי שאוכל לכתוב על השואה שלי. לבסוף באה לאה ועזרה לי לצאת לדרך.