עיניו של גבריאל נחו על פאני לראשונה בקיץ של שנת 1914, אבל עוד לפני שיבשה הדיו על הסכם האירוסים ביניהם, מצא עצמו בחזית המלחמה הגדולה. 

הספר עוקב לאורך, לרוחב ובאלכסון אחר חייה ואהבותיה, ובעיקר אחר פעילותה המגוונת כמשוררת, סופרת, מחזאית, מתרגמת, הוגת דעות, מבקרת ספרות ואמנות, חוקרת, מורה וציירת.

"המסע נמשך ונמשך. דומה שאין לו סוף. כוחותיי כבר אוזלים, רגליי כושלות, גופי מתכסה זיעה קרה, ועיניי דומעות מהכאב הנורא. אני הולך ומועד. "עוד קצת, דוד´לה, עוד קצת, חמודי," כך סבתא בלה היקרה שלי מדברת אליי, וקולה מלטף את אוזניי. "הנה, ילדי, היער לא רחוק. שם נמצא ודאי קצת מים לשתות, ואז תוכל סוף-סוף לתת מנוחה לרגליים הקטנות והעייפות שלך!" ואני ממשיך ללכת, על אף דקירות הכאב המפלחות את גופי. אני משפיל את מבטי. עיניי ננעצות באדמת אוקראינה השחורה, הספוגה בדם, ועוקבות אחר פסיעותיה הכבדות של אמי הצועדת לפניי. ידה האחת חובקת את אחי יענק´לה בן השמונה חודשים, ובידה האחרת היא סוחבת מזון מוצק בשבילו." זהו ספרו האוטוביוגרפי של דוד פרלמוטר, שורד שואה. דוד בחר להוציא לאור את המציאות הכאובה והאכזרית שלוותה את חייו בתקופת ילדותו, עת מלחמת העולם השנייה, למען ערנותו של כל אדם לזוועות שאסור לשכוח. אחרי שעבר תלאות אינספור, ובמאמץ רב, הצליח דוד להקים בית בישראל יחד עם זוגתו היקרה עדה והוא אב גאה לילדיו וסב גאה לנכדיו. אך גם היום, בשנות השמונים לחייו, הוא עדיין מתעורר מחלומות בלהה הנושאים זיכרונות קשים. חשוב לזכור, חשוב להבין; זיכרונותיו של שורד שואה אינם נעלמים עם העלייה ארצה, עם הקמת המשפחה. הם קיימים וממשיכים לפעום בתוכו.

האם אוכל אי־פעם לכתוב יצירה גדולה באמת, האם אהיה אי־פעם עיתונאית וסופרת? אני מקווה שכן, הו, אני מקווה כל כך, כי בכתיבה אני יכולה לבטא את הכול, את מחשבותי, את שאיפותי, את הפנטזיות שלי.
- אנה פרנק, יום רביעי, 5 באפריל 1944

יוסף חלה בשיתוק ילדים בהיותו בגיל 12 ופרפר בין חיים ומוות. בספר מספר, כיצד ממצב אנוש הפך למאמן ג´ודו בעל שם בינלאומי.

המשוררת קדיה מולודובסקי קנתה מקום של כבוד בישראל בזכות ספר שירי הילדים שלה, פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, ותרגומיהם הנודעים. אך תרגומי שירתה הלירית הגדולה ביידיש, שנפרשה  על פני יובל שנים, בפולין, ארצות הברית וישראל, לא זכו לראות אור בספר, למרות שעשרות רבות משיריה תורגמו לעברית בידיהם של מיטב היוצרים: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, מרים ילן־שטקליס, שמשון מלצר, דב סדן, זלמן שז"ר ועוד רבים אחרים. מרבית תרגומי השירים הותקנו לשם הוצאתם לאור בספר בשנת 1948 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומסיבות שונות התוכנית לא יצאה אל הפועל. במסגרת עבודות מחקר אקדמיות נתגלו ונחשפו מסמכים הקשורים לתוכנית הוצאת הספר לאור, ונמצאו כשבעים תרגומי שיריה של קדיה מולודובסקי, כמעט מכל תקופות יצירתה, חלקם גנוזים בארכיונים בכתב יד, וחלקם נשכחים בין דפי עיתונים ישנים.

בספר זה מובאים תרגומים אלה, ולצדם שירי המקור ביידיש. כמו כן מובאים סקירה מקפת של קובצי השירים של קדיה מולודובסקי, באורים והערות היסטוריות וספרותיות לכל אחד מהשירים וביוגרפיות של המתרגמים וקשריהם עמה. אחרית דבר מקפת, המאירה את הביוגרפיה התוססת של המשוררת ואת ההקשרים ההיסטוריים, הפואטיים והלאומיים־יהודיים לשירתה, מאפשרת לקוראים לעמוד על סגולותיה המיוחדות.

שירתה של קדיה מולודובסקי מייצגת את הדינמיות המרתקת של ספרות יידיש בתקופות פולין שבין מלחמות העולם, גלי ההגירה הגדולים לאמריקה, ימי השואה, ההתעוררות הציונית לנוכח המאבק להקמת מדינת ישראל וראשית תקומתה, וגורלה של שפת יידיש ותרבותה במכבשי המציאות והזמן. השתקעותה הקצרה של קדיה מולודובסקי במדינת ישראל פותחת צוהר לקורות שפת יידיש ותרבותה במדינה הצעירה.

גבריאל גרסיה מארקס, מחברם של מאה שנים של בדידות, אהבה בימי כולרה ועוד ספרים אהובים ונודעים, הוא בלא ספק אחד הסופרים הנערצים והנקראים ביותר בשישים השנים האחרונות. הסופר שזכה בפרס נובל לספרות (1982) ובפרסים ועיטורים רבים אחרים הפך את פרשת חייו ואת תולדותיה של מולדתו, קולומביה, לאוצר בלתי נדלה של עלילות פלאיות ומרתקות...

ספר אוטוביוגרפי המתפתח בהדרגה, עם השתלשלות האירועים החלים בחיי המספר. המקרה המכונן, אם כי לא הדרמטי ביותר, הוא התעוורותו בהפגזה על גדת תעלת סואץ במהלך שירות מילואים.

רכבת יוצאת מרציף של תחנה. איש שהיה פעם ילד יושב וצופה בנוף המתחלף, והמראות רצים לו מול העיניים. הנופים הניבטים אליו מבעד לחלון מזכירים לו תמונות מעבר רחוק.