18 שנים מאז הגיע לראשונה למקום ההוא -ביתו היחיד-ומגלה בעליית הגג שלהן את היומן שלו, אותו כתב מאז היותו ילד.

ילדי פושקין" קיבל פרס שהוענק לרומן הטוב ביותר שנכתב בשפה הרוסית מחוץ לגבולות רוסיה, בעיר סן-פטרסבורג. לדברי המתרגמת דינה מרקון, ספר זה פורש את עולמה של חבורת סופרים ומשוררים הכותבים רוסית בישראל של שנות התשעים, מעין אספקלריה הפוכה המתקיימת במקביל לעולמה של הבוהמה הדוברת עברית. גיבורי הספר  הם יוצרים מהגרים חסרי פרוטה שנותרו בשולי החברה. הם מנהלים אורח חיים שיש בו קלות דעת וחוסר תכלית ומתפרנסים בדוחק מעבודות זמניות, איש איש  לפי נסיבות חייו. היום-יום הנדוש והמדכא מתעלה לכדי מציאות מעורפלת ומתעתעת של ספק סיפור מעשה, ספק חלום בלהות, ספק פנטסמגוריה. ציפור זיז אגדית צורחת ובוכה, בני אדם מידמים לגלמים, לווייתן מקיא מקרביו את יונה הנביא בן ימינו.
הספר מתייחד בסגנונו המקורי – בדימויים ובמטאפורות מפתיעים, באָלוזיות ספרותיות מרומזות ומפורשות, בהומור דק עם קמצוץ של מרירות -  וכן באהבת המחבר לאנטי-גיבורים שלו, חבריו הקרובים, שהוא מתייחס אליהם ברוך ובחמימות, למרות האירוניה שבשם הספר. תרגומו של "ילדי פושקין" לעברית יאפשר לקורא להביט במציאות המוכרת לו, במבט חדש ושונה.

הפרעת דה-פרסונליזציה או הפרעת נתק מהעצמי היא הפרעה דיסוציאטיבית שבה הסובל חש רגשות מתמשכים או חוזרים של דה-פרסונליזציה

העולם הישן מתקרב לסיומו כאשר המלכה סולגיה מניחה לבסוף את ידיה על אבן התשוקות, לאחר אלף וחמש מאות שנים של חיפושים רצופים. אותה אחיזה באבן, אשר בכוחה לעורר ולברוא מחד אך גם להרוס ולשתק מאידך, מהווה את יריית הפתיחה למסעו של פיליפ השליח בנסיון נואש לעצור את סולגיה פן תשלים את מטרתה, ומקשרת בין שתי פיסות זמן ולמעשה בין שני עולמות – העולם הישן, המאופיין בחיבורו של האדם לנפשו ולטבע הסובב אותו, והעולם החדש בו אנו חיים, שבו נדמה כי איבדנו את דרכינו בין מבוכי הסמטאות האפרוריות של הכרך המודרני לבין דרכי התשוקות והיצר. המאורעות הפנטסטיים בספר משמשים כתפאורה לחיינו בעולם סהרורי ונבוב, אשר בו נוכל אך להביט לאחור ולהתרפק בגעגועים על עולם שהיה בזמן אחר, ואבד.

הוא יושב בסלון ביתו בשעת לילה מאוחרת, לאחר ששב מיום עבודה. עיניו נעצמות. הוא נשאב לתוך הזיה, סיוט לחימה קשה: אש נפתחת רימון מתפוצץ בתוך מבנה, רעש מחריד ולפתע, מישהו חונק אותו. 

יתומה בת חמש וחצי, לבדה באוטובוס הדמים. מירי מספרת את סיפורה האישי. בת של נהג האוטובוס, שניצלה מהפיגוע הנורא, אבל נותרה לשוטט לבדה בלב המדבר במשך שעות ארוכות, המומה ושותקת, בין הגופות המגואלות בדם, של אביה, אמה, אחיה הגדול ושאר הנוסעים באוטובוס.

נינה פינטו-אבקסיס מספרת לנו על ילדותה המוקדמת באשקלון, בעולם של סבתות ודודות הדוברות לשונות שונות; על שנות הנערות, אהבות ראשונות ומשברים; על חיי הנישואין, האימהות...