כל מה שג´יני מון בת ה–13 רוצה הוא למצוא את הבובה התינוקת שלה ולטפל בה. זה מה שהיא מנסה להגיד לכולם, אבל אף אחד לא מקשיב - לא פטריס הפסיכולוגית, לא המורות שלה בבית הספר, ובמיוחד לא הוריה שאימצו אותה לפני חמש שנים אחרי שהתגלגלה בין ארבע משפחות אומנה. כיום נדמה לה שעסוקים יותר בתינוקת שנולדה זה עתה. פעם היא קראה להם "אמא ואבא לנצח", אבל היום היא כבר לא כל כך בטוחה. האם הבית הכחול הוא עדיין הבית של ג´יני מון, או שמא היא צריכה למצוא בית אחר, שבו היא תוכל להיות מי שהיא באמת, ולהציל את בובת התינוקת מהסכנות האורבות לה? איפה אימה הביולוגית גלוריה, ואיפה הבובה התינוקת? ומה באמת קרה שם, בבית הקודם שלה, שממנו יצאה בגיל תשע?  המונולוג הסוחף והצלול של ג´יני מון נותן קול לילדים השקופים, הנשכחים, האחרים, אלה שהחברה ניסתה לשים מאחור או להכניס לתבניות קבועות, מבלי לראות מי הם באמת. המילה "אוטיזם" מקבלת כאן משמעות חווייתית ונוגעת ללב, שלא תשאיר את הקורא אדיש - וכל זאת תוך כדי סיפור מסע מותח וצבעוני, עם לא מעט רגעים משעשעים.

למאבריק הארט, לוחם ביחידת אריות הים, יש הכול. נשים משתוקקות אליו, גברים רוצים להידמות לו וילדים קטנים חולמים להיות כמוהו כשיהיו גדולים. ברגע שעיניו של מאבריק מתבייתות על משהו שהוא רוצה, הוא משיג אותו, או הורס אותו. למרבה הצער, כשהוא פוגש את וינדזור פורבס, הוא עושה את שני הדברים בעת ובעונה אחת. רק אנשים משוגעים מקריבים את עצמם למען האהבה, בעוד אנשים טובים חיים למענה. אבל האהבה לא יכולה למות, ולא משנה כמה קליעים היא תספוג.

למדתי בדרך הקשה שאין לי אפשרות להימלט מהעבר שלי.

כאשר עמנואל בליליוס - נצר למשפחה יהודית ותיקה בכלכותה שבהודו - מגיע לבגרות, הוא נושא לאישה את סימה עזרא, בת למשפחה יהודית ספרדית בקהילה.